2019, היית טובה אלינו – ומה עם 2020?
עברה שנה מאז התחזית האחרונה שהגשנו לכם בסוף 2018, ובסך הכל, אני מאושרת לומר שמצבנו כפרילנסרים טוב, ואף הולך ומשתפר. אם יורשה לי לומר, לדעתי, 2019, הייתה שנת הפרילנסרים בישראל, ולפחות מניסיוני האישי פגשתי יותר ויותר אנשים שבוחרים לצאת לדרך פרילנס, ויתרה מזאת, יותר ויותר חברות (אפילו מהגדולות במשק), שלא מהססות לשכור פרילנסרים פר פרויקט ופחות מחפשות את העובד השכיר אין-האוס לו יצטרכו לשלם משכורת חודשית. אז מבחינתי, שנה בה הפרילנסרים נטמעים טוב יותר בשוק העבודה, הופכים מֻכָּרִים יותר ומבוקשים יותר, והייתי צריכה להסביר להרבה פחות אנשים מה ההבדל בין פרילנסר לבין בעל עסק עצמאי או לשכיר – זו שנה טובה!
אז לפני שניגש לתחזית שלנו לשנת 2020 (ספויילר: היא די אופטימית!), בואו נסקור קצת את התחזית של שנה שעברה, ונראה מה התגשם, מה בדרך, ומה ממש לא.
על תעריפים ותנאי תשלום
פסקת הפתיחה שלי בשנה שעברה, נשארה, למרבה הצער, מדויקת מתמיד – "אנחנו עדיין לא מקבלים מספיק קרדיט וכבוד בתור פרילנסרים, אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם לקוחות שחושבים שהם קנו אותנו, עדיין יש מעסיקים שחושבים שהרבה יותר קל לגבות מעובד את כל החובות שלו בתור שכיר אבל לתת לו זכויות של פרילנסרים, והכי גרוע – עדיין חלק מהלקוחות מעוניינים לשלם רק בשוטף פלוס 7000 שנים של עבדות".
אבל, בניגוד לאיך שסיימתי את הפסקה בשנה שעברה, אני כבר ממש לא מרגישה שאני היחידה שֶׁמִּתְמָרֶדֶת כנגד זה. שנת 2019 הייתה השנה בה פחות ופחות פרילנסרים הסכימו לתנאי שוטף פלוס כל החיים, יותר ויותר קולות נשמעו ברחב הציבורי על אי הגינות השיטה, ובמפתיע, יותר ויותר לקוחות, לפחות שלי באופן אישי, הבינו כשאמרתי להם שהתשלום הוא מיידי בסיום העבודה… כלומר — שוטף פלוס אפס — והסכימו מיד. כי זה באמת מה שהוגן.
לצד זה, חזיתי בשנה שעברה שתהיה עליית תעריפים. אני לא לגמרי בטוחה שזה התממש כפי שציפיתי, אבל אי אפשר לומר שאין תזוזה. לצד ההבנה העמוקה יותר של עולם הפרילנס, כך מגיעה גם הערכה. אם בעבר, לא הבינו מה זה להיות כותבת תוכן פרילנסרית, והניחו שאם אני לא חלק מחברה גדולה או ממשרד פרסום, אז אני לבטח פחות טובה, היום התפיסה הזו הולכת ונעלמת. עולם הפרילנס מובן יותר, מוערך יותר, ובהתאם לכך, גם מקבל תשלום נדיב יותר מבעבר.
"הלקוחות עדיין מחפשים את המשולש המושלם – מי שיעשה את זה הכי מהר, הכי טוב והכי זול"
אם נשים את האופטימיות בצד, ככלל אני יכולה לומר שהלקוחות עדיין מחפשים את המשולש המושלם – מי שיעשה את זה הכי מהר, הכי טוב והכי זול. תיאוריית המשולש שלי אומרת שניתן לקבל רק שני צלעות מן המשולש בכל פעם – מי שיהיה מהר וטוב, לא יהיה זול. מי שיהיה זול ומהר, לא יהיה טוב, ומי שיהיה זול וטוב, לא יהיה מהר. הלקוחות, לצערי, עוד לא לגמרי הפנימו את זה (ואני מניחה שיהיו גם כמה פרילנסרים שיעידו שהם המשולש המושלם – מוזמנים לכתוב לי בתגובות!), ועדיין מבקשים דברים בלתי אפשריים, לפחות לאנשי מקצוע. כמו בשנה שעברה, אני עדיין גורסת שיש את המתחילים שיסכימו לעשות עבודות בכמה אגורות למילה או כמה שקלים לעיצוב, וזה בסדר (למרות שהחלום שלי הוא שיקבע רף תחתון מתחתיו אי אפשר לרדת, כמו מוצר בפיקוח) אבל אני מאמינה ומקווה שבשנת 2020, גם המתחילים יבינו שאפשר ואף רצוי לבקש (ולקבל) יותר עבור עבודה טובה ואיכותית.
אגב, אם אתם גם רוצים להעלות את התעריפים שלכם ולא יודעים איך, אני מזכירה לכם שתחילת שנה זה זמן מצוין לעשות את זה, מפנה אתכם לסקירה משנה שעברה בה יש כמה טיפים לאיך מעלים תעריפים בדרך הנכונה.
כוח העבודה של הפרילנסרים
כפי שהסטטיסטיקות בשנה שעברה הראו, שוק העבודה מתמלא בפרילנסרים. אספתי נתונים שונים מכמה סקרים ומחקרים שנערכו בארה"ב וגיליתי כי 57 מיליון אמריקאים עבדו כפרילנסרים בשלב כזה או אחר במהלך 2019, עליה של ארבעה מיליון משנת 2014, כלומר, עלייה של 7 אחוזים. בשוק העבודה "הרגיל", כלומר השכירים, הייתה עליה של 2% בלבד באותן שנים. לא קשה להבין מכך מה המגמה המתגברת ולאן הולך שוק העבודה. יחד עם זאת, ראוי לציין כי בשנת 2019, בניגוד ל-2018, היו יותר אנשים שעזבו את שוק העצמאים מאנשים שנכנסו אליו, והתחזית שלי ל-2020 היא שהמגמה הזו, דווקא תמשך, אבל תהיה קשורה לגיל. כלומר, 53% מאוכלוסיית דור Z (בני 18 עד 22) עובדים כפרילנסרים, 40% מבני דור המילניום (23 עד 38) נמצאים בתחום, 31% מבני דור X (39 עד 54) ורק 29% מדור הבייבי בום (בני 55 ומעלה). לדעתי, יותר ויותר ממהדורות המבוגרים יעזבו את שוק הפרילנס, ויותר מדור Z יכנסו אליו.
"בשנת 2019, בניגוד ל-2018, היו יותר אנשים שעזבו את שוק העצמאים מאנשים שנכנסו אליו, והתחזית שלי ל-2020 היא שהמגמה הזו, דווקא תמשך, אבל תהיה קשורה לגיל"
על הטרנד הזה, אקפט GEN Z, כתבתי בשנה שעברה; שוק העבודה הולך ומתמלא בבני דור המילניום (millennials) ובבני דור Z (GEN Z), שהוא הדור שאחריהם, ולהם נמאס משיטות העבודה המיושנות של 9:00 עד 17:00 בתוך המשרד. הם מחפשים את החדש, השונה, ובעיקר – את זה שנותן להם את החופש שהם מבקשים.
"מוסר העבודה אותו הכרנו, בו נשארים 40 שנה באותה עבודה, הולכים למשרד כל יום ועושים את אותו עבודה, אכן הרבה פחות קיים בדורות החדשים, אבל אין זה אומר שלא יתקיים מוסר עבודה חדש"
מחד, הדור המבוגר יותר יתכן ויאמר שהמגמה הזאת מבשרת על מותו של מוסר העבודה כפי שהכרנו אותו, ואני נוטה להסכים, אך לחדד- מוסר העבודה אותו הכרנו, בו נשארים 40 שנה באותה עבודה, הולכים למשרד כל יום ועושים את אותו עבודה, אכן הרבה פחות קיים בדורות החדשים, אבל אין זה אומר שלא יתקיים מוסר עבודה חדש. בתור פרילנסרית, אני יודעת לומר שצריך משמעת עצמית גבוהה ומוסר עבודה חזק כדי לקום כל בוקר, כאשר עובדים מהבית, לא לְהִתְפַּתּוֹת לְהַסָּחוֹת דעת, טלוויזיה או פייסבוק, ופשוט לעבוד, לעמוד בדד-ליינים גם כשאין בוס על הראש, לתפקד גם בסביבה הנוחה, הַמֻּכֶּרֶת וְהַמְּנַמְנֶמֶת של חדר השינה שלכם, ולהוציא תוצרים מעולים, בזמן. זה אולי לא מוסר העבודה שסבא וסבתא שלנו הנחילו לנו, אבל זה לא הופך את זה לפחות טוב.
ואתם… אתם שׁוֹלְמָנִים?
אחת התחזיות שאני הכי גאה בה בשנת שעברה, היא התחזית שלי על הסתדרות הפרילנסרים שעוד תקום. דברתי בעבר בכמה הזדמנויות על העובדה שפרילנסרים מקבלים מעט מאד זכויות, הן מאנשים איתם הם עובדים, והן מהמדינה. אנחנו לא זכאים לדמי הבראה, לקרן פנסיה, ויחד עם זאת – אנחנו רק הולכים וגדלים כקבוצה. תמיד תהיתי איך אף אחד עוד לא הרים את הכפפה ויצר איגוד מסוים שילחם על זכויותיהם של בערך שליש מהמדינה (פרילנסרים, עצמאים ובעלי עסקים קטנים), והנה, ממש לא מזמן – הכפפה הורמה. אם אתם גרים בישראל, אין סיכוי שלא שמעתם על "אני שולמן", מיזם חברתי כלכלי ששם לו למטרה לאגד את כל העצמאים בארץ תחת גוף אחד, שהסלוגן שלו הוא "אני שולמן, ואני כבר לא לבד".
"פרילנסרים מקבלים מעט מאד זכויות, הן מאנשים איתם הם עובדים, והן מהמדינה. אנחנו לא זכאים לדמי הבראה, לקרן פנסיה, ויחד עם זאת – אנחנו רק הולכים וגדלים כקבוצה"
השולמנים רוצים לייצר רשת חברתית של עצמאים שעוזרים אחד לשני, במישור אחד, ובמישור השני, לפעול אל מול הרשויות כדי למתן את המיסים המוגזמים והבירוקרטיה האינסופית שצריך לעבור העצמאי כיום. הקבוצה נפתחה ב-15 לאוקטובר 2019, תוך שבוע וחצי מנתה 10,000 חברים, תוך 3 שבועות הגיעה ל-100,000 חברים, וכיום עומדת על למעלה מ-150,000 חברים, שולמנים, שתומכים במאבק, וכוללים הרבה מפורסמים (כמו ארקדי דוכין ומושיק גלאמין שכתבו בפתיחות בקבוצה) וגם הישג ראשון ומשמעותי שנרשם – לאחר פגישה של השולמנים עם שר הכלכלה אלי כהן, בה העלו את התנגדותם לקנסות בחוק הפנסיות המוטלים על עצמאים שאינם מפקידים לקרן החל משנת 2018, הוחלט לוותר על הקנסות באותה השנה ולתת התראות בלבד. מדובר בהישג גדול שחוסך לא מעט כסף לעצמאים.
אז אני מודה, כשהעליתי את התחזית בשנה שעברה, לא יכולתי לדמיין את הדבר הענק הזה שהתרחש, ואני מברכת את השולמנים על המהלך האדיר הזה. גם אני שולמנית, וגם אני כבר לא לבד.
"הלקוחות והמעסיקים מרגישים פחות צורך לפקח על העובדים שלהם וסומכים יותר על הפרילנסרים שיעבדו בתפוקת מיטבית כאשר הם בבית שלהם (או במקום עבודה שנוח להם), והתשלום כבר לא פר שעה אלא פר תפוקה"
הטכנולוגיה תומכת פרילנס
תחזית נוספת עליה דברתי בקצרה בשנה שעברה, והשנה אני רוצה לשים עליה זרקור, היא היכולת של הפרילנסרים למצוא עבודה. 77 אחוזים מהפרילנסרים בארה"ב אומרים שהטכנולוגיה היא זו שמאפשרת להם למצוא עבודה. סקר אחר מראה כי 73% מהפרילנסרים אומרים כי הם מוצאים את העבודה שלהם בשווקי און-ליין (לדוגמה, זירת הפרילנסרים XPlace), 33% אומרים כי הם מקבלים עבודות מפה לאוזן והפניות, ובמפתיע, רק 15% מדווחים על עבודות שהגיעו דרך פלטפורמות הרשתות החברתיות כמו פייסבוק. %67 מהפרילנסרים טוענים שכמות העבודה שהם מצאו און ליין גדלה מאז 2018, 35% משתמשים רק בתיקי עבודות אונליין כדי לשווק את עצמם, ונתון מפתיע (ועבורי מרגש) הוא ש-47% מהפרילנסרים אומרים שהם לא צריכים להקדיש יותר משעתיים בשבוע לחיפוש עבודה.
לצד דרכי מציאת העבודה, גם העבודה עצמה הופכת קלה יותר בזכות המדיה והטכנולוגיה. כפי שציינתי בשנה שעברה, אזור החיוג ממשיך להיות לא רלוונטי עבור פרילנסרים, ואני אעז לומר שבשנת 2020 אנחנו נראה פריצת דרך משמעותית עוד יותר בתחום. אם בשנת 2019 עוד ראיתי מוֹדָעוֹת הַמְּחַפְּשׂוֹת פרילנסרים שיגיעו לעבוד מן המשרד, אני צופה שבשנת 2020 כבר לא תהיינה כאלה. הלקוחות והמעסיקים מרגישים פחות צורך לפקח על העובדים שלהם וסומכים יותר על הפרילנסרים שיעבדו בתפוקה מיטבית מביתם (או במקום עבודה שנוח להם), והתשלום כבר לא פר שעה אלא פר תפוקה, כך שמבחינת הלקוח, לא משנה לו כמה שעות זה לוקח, או איפה העבודה תתבצע, כל עוד זה יגיע אליו, באיכות גבוהה ובזמן הנדרש.
אני יכולה להעיד על עצמי שיש לי לקוחות שמלווים אותי כבר 5 שנים ויותר, שמעולם לא פגשתי, ולמרות הקשר האמיץ, גם לא מרגישה צורך לפגוש. אנחנו עובדים בערים שונות, בזמנים שונים, ונקודות ההשקה שלנו מתקיימות במיילים. זה מאפשר לי, מעיין, שגרה במעלה אדומים שהיא עיר קטנה ומנומנמת, לעבוד עם לקוחות מכל רחבי הארץ (והעולם, אגב), בלי להניע את הרכב, וזה מאפשר גם ללקוחות להבין שלא רק בתל אביב יש כִּשְׁרוֹנוֹת.
אם אין אני לי, מי לי
טרנד נוסף ששמתי לב אליו, שמושפע גם הוא לבטח מהכמות המשמעותית של דור Z שהצטרפו לעולם הפרילנס זה העובדה שפרילנסרים בוחרים ללמוד כדי לקדם את עצמם, וזה לא בהכרח בהשכלה פורמלית אקדמאית.
45% מהפרילנסרים בארה"ב נמצאים תחת הכותרת "פרילנסרים בעלי מיומנות", כלומר, אלה המתעסקים במיומנות ספציפית שמצריכה ידע וניסיון כגון תכנות, מחשבים, כתיבה, עיצוב, שירותי IT, שיווק, ייעוץ עסקי ועוד. סקר שבוצע בקרב אותם פרילנסרים גילה כי 65% מהם עשו קורס שקשור להכשרה עסקית כלשהי בחצי השנה האחרונה. הפרילנסרים מחפשים לקדם את עצמם, הן בכל הקשור ל-"מיומנויות רכות", כגון יצירת קשרים, ול-"מיומנויות קשות", הקשורות לתחום הספציפי שלהם. הפרילנסרים מבינים כי כל המיומנויות הקשורות לניהול עסק חשובות באותה מידה כמו המיומנות הספציפית שלהם, והם לא מהססים ללמוד ולהשקיע בעצמם בכדי להתפתח, והמגמה הזו רק תלך ותצמח בשנת 2020.
89% מהפרילנסרים חושבים שהחינוך הבסיסי צריך להשתנות, וטוענים כי מערכת החינוך לא הכינה אותם כלל לחיים בתור פרילנסרים
סוגי ההכשרות שהפרילנסרים בוחרים לעבור משתנות, כאשר בראשן הכשרת מיומנות מחשב, הכשרה ש-33% מהפרילנסרים מאמינים שתעזור להם לקדם את עצמם בשוק העבודה, לאחריה מיומנות תקשורת ונטוורקינג, עם 29% מהפרילנסרים שמאמינים בה, 27% בחרו במיומנות עסקית כגון הבנה עמוקה יותר של מסים, ראיית חשבון, ביטוחים ועוד, 26% בחרו במיומנות שיווק, ו-24% אמרו שהכשרה בתחום מציאת העבודה היא ההכשרה שהכי תקדם אותם.
הנתון הכי מרשים, ואולי בעצם בכלל לא מפתיע, הוא ש-89% מהפרילנסרים חושבים שהחינוך הבסיסי צריך להשתנות, וטוענים כי מערכת החינוך לא הכינה אותם כלל לחיים בתור פרילנס. הם טוענים כי התארים שלמדו באקדמיה לימדו אותם כיצד להיות שכירים במקצוע שלהם, אך לא נתנו להם כלים כלל לעבודה כפרילנסר. התחזית שלי היא שבשנים הקרובות (לא בטוחה שזה יקרה בהכרח ב-2020), נראה יותר קורסים והכשרות שמלמדים על החיים כפרילנסר, למה צריך לדאוג, על מה צריך לחשוב, מה כדאי ללמוד ועוד, הן בשוק הפרטי, והן, אני מקווה, גם במסגרת האקדמיה.
"אם העולם רוצה יותר ויותר תוכן דיגיטלי, ברור לי שפריצת הדרך הבלתי נמנעת לייצר את אותו התוכן בכמות גדולה יותר ובעלות נמוכה יותר – נמצאת ממש מעבר לפינה"
מתי יגיעו הרובוטים?
אחת התחזיות הכי פחות אופטימיות שלי, ואולי גם הכי ריאליות, היא העובדה שעוד כמה שנים, אני ושכמותי נהיה הרבה פחות רלוונטיים. אני חושבת לעצמי שתחום הבינה המלאכותית הוא אחד התחומים המתפתחים ביותר בשנים האחרונות, ואנחנו מגלים חידושים מפתיעים בתחום מדי יום, איך עוד לא המציאו את הבוט שידע לכתוב במקומי תוכן שיווקי? הרי בסך הכל צריך לתת למחשב לקרוא כמה מליוני טקסטים, להבין את הקטע, והוא ידע לייצר את הטקסט הכי נכון ומדויק לעסק. מיותר לציין שלא רק שזה יהיה מדויק, בלי שגיאות ומקורי לחלוטין, זה גם יעלה הרבה הרבה פחות. אם העולם רוצה יותר ויותר תוכן דיגיטלי, ברור לי שפריצת הדרך הבלתי נמנעת לייצר את אותו התוכן בכמות גדולה יותר ובעלות נמוכה יותר – נמצאת ממש מעבר לפינה.
מול החברים שלי אני טוענת שעוד 10 שנים אני אמצא את עצמי בשנות ה-40 שלי ומובטלת, כי החליפו אותו רובוטים, אבל בלב אני ממש מקווה שאני טועה.
כצפוי, אני לא לבד בפחדיי. 54% מכל שוק העבודה (שכירים ופרילנסרים כאחד) מפחדים שהעבודה שלהם תהיה לא רלוונטיות בעוד 20 שנה. 55% מהפרילנסרים מפחדים מאוטומציה של מערכות שתשפיע על שוק העבודה (הרובוטים! רואים, זו לא רק אני…), בעוד שרק 29% מהעובדים השכירים חוששים מכך. אחת הדרכים המומלצות להרגיע את הפחד, לדעתי, היא להגדיל את טווח העבודה, כלומר, לשמור על גיוון בלקוחות איתם אתם עובדים ולהוסיף כישורים חדשים לתיק העבודות שלכם. אם אתם כותבי תוכן למשל, שעוברים הכשרה בעריכה לשונית, וקורס בניהול עמודי פייסבוק, אתם כבר מובילים על פני כותבי תוכן שרק כותבים תוכן. אתם תוכלו להציע ללקוח שלכם יותר, תחת אותה קורת גג, ואולי בעתיד, יבחרו בכם על פני שלושה רובוטים שונים…
ממה הפרילנסרים מפחדים באמת?
אגב, אם כבר דברנו על פחדים, הנתונים לגבי הדברים שהפרילנסרים מפחדים מהם, הפתיעו אותי במקצת. 22% מהם אמרו כי הדאגה העיקרית שלהם היא טיפולי בריאות במחיר נורמלי. בניגוד לישראל, בארה"ב אחת ההוצאות הגדולות ביותר של האמריקאים היא על טיפולי בריאות, וחשבונות רפואיים יכולים להגיע לעשרות אלפי דולרים בשנה. כאן בישראל, אנחנו מקבלים את הביטוח הבסיסי מקופות החולים, אבל בארה"ב הם מסתמכים על המעבידים שיספקו ביטוח בריאות כחלק מההטבות המתקבלות לשכירים. הפרילנסרים נותרים ללא הגנה, ומוצאים את עצמם בתסבוכת של ממש כאשר עולה מצב רפואי.
לו היו מבצעים סקר כזה בקרב הפרילנסרים הישראלים, אני צופה שאי תשלום או איחור בקבלת התשלום היה עולה כאחד הפחדים העיקריים, משום שלצערנו, מדובר בתרחיש נפוץ מאד, שכמעט כל פרילנסר התמודד איתו בשלב כזה או אחר בקריירה.
הפחד הבא הוא כזה שכולנו, בכל העולם יכולים להזדהות איתו – רמת הכנסות בלתי צפויה, דבר המדאיג 19% מהפרילנסרים (רק 19? איך לא 100 אחוז?). 19% מודאגים מחסכון לעת הפרישה, 17% מוטרדים מכך שלא יקבלו שכר הוגן עבור עבודתם, 17% מוטרדים מלהיכנס לחובות, 16% מוטרדים מהמיסים המופקעים שיש להם לשלם, ואילו אחד הפחדים הפחות נפוצים הוא מאי-קבלת תשלום או איחור בתשלום.
אני מרשה לעצמי לנחש שהנתון הזה הוא כפי שהוא משום שמדובר בנתונים בארה"ב. לו היו מבצעים סקר כזה בקרב הפרילנסרים הישראלים, אני צופה שאי תשלום או איחור בקבלת התשלום היה עולה כאחד הפחדים העיקריים, משום שלצערנו, מדובר בתרחיש נפוץ מאד, שכמעט כל פרילנסר התמודד איתו בשלב כזה או אחר בקריירה.
אין לי תחזית אופטימית לגבי הנושא הזה, מלבד תקווה אמיתית שיחול שינוי בתחום תשלומי השוטף, ושפרילנסרים יקבלו כסף עד העשירי כל חודש, בדיוק כמו שכירים. פשוט כי זה מה שמגיע לנו.
זוכרים את המולטי-פונקציונלי?
התחזית האחרונה שלי מתקשרת מעט למה שציינתי בפסקה האחרונה, ולנושא עליו כתבתי מאמר שלם – המומחה מול המולטי-פונקציונלי. בקצרה אסביר כי המומחה הוא כזה שבוחר לקחת את תחום ההתמחות הספציפי שלו ולהעמיק בו, בעוד שהמולטי-פונקציונלי הוא זה שמתעניין במגוון רחב של דברים ויודע קצת על הרבה נושאים, כך שהוא יכול לספק מגוון שירותים שונים לאותו לקוח.
התחזית שלי היא, איך לא, שעם השנים יותר ויותר פרילנסרים יהפכו להיות מולטי-פונקציונלים, גם אם הם לא ממש רוצים בכך.
"הפרילנסרים בוחרים באופן פעיל לגוון את סט הכישורים שהם מציעים ללקוח, מתוך הבנה שזה יגדיל את טווח ההזדמנויות שלהם, הפרויקטים המוצעים להם, נתח הפרויקט אותו הם יכולים לקחת, ובהתאם לכך, כמובן, גם את ההכנסות שלהם"
הנתונים מן הסקרים בארה"ב תומכים בטענתי. 5 אחוזים בלבד מן הפרילנסרים מסתמכים על מיומנות אחת בלבד, 61 אחוזים מתחזקים שתיים או שלוש מיומנויות, ו-34 אחוזים מציעים למעלה מ-3 מיומנויות שונות ללקוח.
הפרילנסרים בוחרים באופן פעיל לגוון את סט הכישורים שהם מציעים ללקוח, מתוך הבנה שזה יגדיל את טווח ההזדמנויות שלהם, הפרויקטים המוצעים להם, נתח הפרויקט אותו הם יכולים לקחת, ובהתאם לכך, כמובן, גם את ההכנסות שלהם.
אני מאמינה כי בשנת 2020 ובשנים הבאות, נראה התקדמות גדולה בתחום, יותר מתכנתים יציעו גם שירותי עיצוב, יותר מעצבים יציעו שירותי כתיבן תוכן, יותר כותבי תוכן יציעו ייעוץ עסקי ועוד.
אז מה יהיה עם 2020?
אם לסכם את התחזית שלי, אני חושבת שאנחנו, הפרילנסרים, הולכים לכיוון טוב – יותר התאגדות, יותר זכויות, תעריפים גבוהים יותר, יותר למידה והתמקצעות… אני מרשה לעצמי להכתיר את 2020 בתור "שנת היותר".
בואו לפטפט איתי בתגובות – מה מהתחזיות של 2019 התקיימו לדעתכם? מה עתיד לקרות ב-2020?
מעיין מליח, עורכת המשנה של מגזין XPlace, היא כותבת תוכן ממעלה אדומים. מעיין מעבירה את ימיה בכתיבת תוכן שיווקי במגוון נושאים, ומתן ייעוץ לפרילנסרים וכותבים בתחילת דרכם, אבל בעצם הכי אוהבת לכתוב ביקורות מסעדות. היא נהנית לקום לנוף של מדבר יהודה כל בוקר, מאוד אוהבת ספרים, הופעות ומוזיקה, והיא בעיקר לא מאמינה שהיא זוכה להתפרנס מהדבר שהיא הכי אוהבת בעולם – מילים. תוכלו לראות את הפרופיל שלה ב-XPlace כאן.
מעיין תודה רבה
מאמר מעניין ומעשיר
במיוחד ההתיחסות בין שנה קודמת ונה קדדימה
מהיכן לקוחים הגרפים של הנתונים הסטטיסטיים? סליחה מראש אם זה רשום היכנשהו ופספסתי. תודה.
היי מיכל – חברת אקספלייס יצרה את הגרפיקות של המאמר.
ארוך מידי, נוגע ביותר מדי נושאים ומיגע, אפשר להעביר את המסר בחצי מכמות המילים.
אני בעד ה"שולמנים".
ההנחה שלי אומרת שהקבוצה הזאת קיימת בפייסבוק. הייתי מעוניינת לשמוע פתרונות לציבור החרדי שרובו לא נמנה על יושבי פייסבוק, וחלק מכובד ממנו גם לא מתחבר לוואטסאפ.
תודה.