אז מה באמת יותר חשוב בעבודה – השעות שאתם משקיעים או התוצרים שלכם?

ברגע הזה, בסוף היום, כאשר אתם שוקעים אל תוך הספה החמימה בבית, או לחילופין מתיישבים על שרפרף בבאר השכונתי אחרי יום עבודה ארוך, קשה לכם שלא להרגיש מרוצים מעצמכם. אחרי הכל, השקעתם את השעות המתבקשות, ביצעתם את כל המשימות ברשימת המטלות שהייתה לכם, בקיצור – עשיתם מאמץ כדי שהכל יתבצע. אחרי כל זה, לא מגיע לכם רגע של זחיחות עצמית?

אנחנו מצטערים, וממש לא בא לנו להרוס לכם את ההנאה מהבירה הקרה שאתם שותים עכשיו, בסוף יום העבודה, אבל האמת היא שלא, לא מגיע לכם.

אנחנו מבלבלים באופן כמעט כרוני את תחושת המאמץ שלנו מול ערך התוצאות במציאות. דבר זה ניכר במיוחד אצל אלה מאתנו שעובדים בתחום יצירתי – אנחנו מבזבזים כל כך הרבה זמן במחשבות ובניית קונספטים, אבל בסופו של יום עבודה, גם אם הרגשנו שאנחנו מותשים מעבודה קשה, יתכן ולא יהיה לנו שום תוצר ממשי להראות.

אנחנו מבלבלים באופן כמעט כרוני את תחושת המאמץ שלנו מול ערך התוצאות במציאות

פסיכולוגים עלו על זה כבר מזמן – קוראים לזה "אשליית המאמץ"; כשאנחנו בוחנים עבודה של אנשים אחרים שנעשית עבורנו, אנחנו לרוב מתמקדים על מהירות הביצוע וטיבו, אבל מה שאנחנו באמת רוצים להרגיש זה שהם עבדו קשה בשבילנו.

נוכל לקחת את הדוגמה שנתן הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי, אשר מספר סיפור על פורץ מנעולים. אותו פורץ, ככל שנהיה טוב יותר בעבודתו, החל לקבל פחות ופחות טיפים מלקוחות, ויותר תלונות על המחיר שהוא גובה. מכיוון שכל פריצת מנעול לקחה לו כל כך מעט זמן ומאמץ, הלקוחות הרגישו מרומים, למרות שכולנו נסכים שפורץ מנעולים אשר עובד בצורה מהירה מאד זו בעצם מעלה ולא מגרעה! נדמה שגם בעולם הפרילנסרים נוכל לראות את הדוגמה הזו מתבטאת. לקוחות מבקשים תוצרים מהירים וזריזים, אבל אם נגיש להם מאמר עומק שנכתב בחצי שעה, או לוגו שעיצבנו בעשר דקות, הם ירגישו, אפילו עוד לפני שבחנו את התוצר, ש-"חיפפנו את העבודה".

דוגמה נוספת נמצא במחקר שנערך בשנת 2011 על ידי בית הספר למנהל עסקים של הארוורד, בו גילו החוקרים ריאן ביואל ומייקל נורטון שאנשים שמשתמשים במנוע לחיפוש טיסות באינטרנט מעדיפים לחכות זמן רב יותר לתוצאות החיפוש, כל עוד הם יוכלו לצפות בתצוגה המציגה את התקדמות תהליך החיפוש על המסך. הם למעשה רצו לראות את האתר "עובד קשה" עבורם בכדי למצוא את מסלול הטיסה הזול ביותר בין אלפי הטיסות שמציעות חברות התעופה השונות.

זו הייתה יכולה להשאר רק אנקדוטה מעניינת על התנהגות צרכנים, אם רק לא היינו מיישמים את אותם סטנדרטים מגוחכים גם על עצמנו. תוכלו לקרוא לזה "מלכוד המאמץ": קל מאד, אפילו בצורה מסוכנת, לחשוב שלהעביר 10 שעות ביום בסינון תיבת הדואר הנכנס שלכם, או החזרת שיחות ללקוחות, זה חשוב או שווה יותר מאשר להעביר שעתיים מאומצות במחשבה עמוקה ובריכוז, אחריהן תבלו אחה"צ נטול מאמץ. יחד עם זאת, כל כותב, מעצב או מתכנת יספר לכם שאותן שעתיים הן השעתיים המשתלמות ביותר, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת תחושת הגשמה והצלחה. (בספרו של מייסון קורי שנקרא "מטלות היום", מסופר על סקר שנערך בקבוצת אמנים וסופרים בנוגע לשגרת היום שלהם. כמעט אף אחד לא דיווח על ימים בהם בילה יותר מ-4 או 5 שעות על המטלה העיקרית). אכן, עבודה משמעותית לא תמיד מובילה לתשישות; למעשה, כמה שעות של מחשבה וריכוז יכולות אפילו למלא אותנו אנרגיה, כך שאם אתם שופטים את הצלחת העבודה שלכם לפי כמה אתם עייפים בסופה, כדאי לכם לשנות את דרך החשיבה שלכם ומהר!

קשה כפליים להמנע מ-"מלכוד המאמץ" עליו דיברנו, מכיוון שהחברה שלנו נוטה לחזק משמעותית את המסר המטעה עליו אותו מלכוד נשען – עבודה קשה היא כל מה שמשנה בסופו של דבר. עוד בילדותינו, הורים ומורים סביבנו מלמדים אותנו את החשיבות שבמאמץ והשתדלות, החשיבות ב-"לעשות את הכי טוב שאתם יכולים". עשרות גישות החותרות לפרודוקטיביות, אפילו הטובות ביותר בהן, מעודדות אותנו "למחוק את המטלה מרשימת המשימות שלנו כמה שיותר מהר". אנחנו כל כך עסוקים בלזכור מה עלינו לעשות בכל רגע נתון, שאנחנו שוכחים לעצור ולשאול האם בכלל נכון שנעשה זאת.

יותר מדי מקומות עבודה עדיין מעבירים בעדינות לעובדים את המסר שמאמץ אמיתי, המתבטא לרוב בשעות עבודה ארוכות, הוא הדרך הטובה ביותר להתקדם. אם נחשוב על זה רגע – אם אתם מסוגלים לעשות את עבודתכם בצורה מצוינת ועדיין לצאת ב-15:00 כל יום, בוס טוב באמת לא היה מתנגד, אלא להפך. ויתרה מזאת, כשאתם מבקשים קידום, למה שבכלל תצטרכו לדבר על המאמץ שהשקעתם ועל השעות הארוכות? האם לבוס שמרוכז רק בתוצאות בשטח בכלל יהיה אכפת מהשעות שהשקעתם? הדבר תקף גם לפרילנסרים שבינינו – כל עוד הספקתם לעמוד בתאריך היעד שהבטחתם ללקוח, האם זה משנה אם העבודה לקחה לכם 4 שעות או רבע שעה?

באמריקה ובצפון אירופה, למשל, שורשיו של "מלכוד המאמץ" שוכנים ב-"מוסר העבודה הפרוטסטנטי". התיאוריה הקלוויניסטית טוענת שאדם אשר עובד קשה הוא אדם אשר נבחר מראש להגיע לגן העדן. על מנת להגיע לגן העדן היצירתי, לפחות כפרילנסרים, אתם תזדקקו לגישה שונה לחלוטין, כזאת שמתעדפת דווקא את עשיית את הדברים הנכונים, ולא את עשיית כל הדברים.

העצה הידועה לפיה עליכם להתחיל את יומכם עם המטלה החשובה ביותר ברשימה שלכם היא כנראה עדיין העצה הטובה ביותר. בצורה זו, אם אתם נוטים לדעוך במהלך היום, תוכלו לדעת שאת האנרגיות האיכותיות ביותר שלכם השקעתם במה שחשוב. אם מקום העבודה שלכם מאפשר את זה, תוכלו לנסות גם להגביל לעצמכם את שעות העבודה, ואם אתם פרילנסרים – על אחת וכמה וכמה. הגבלה זו יכולה לדחוף אתכם לתעדף בזמן הקצוב שיש לרשותכם רק את הדברים החשובים באמת, ותגרום לכם להרגיש, במיוחד אם אתם עובדים מהבית, שיש לכם יום עבודה מסודר יותר, עם הפרדה ברורה בין שעות העבודה לשעות המנוחה. תוכלו לשים לכם תזכורות קטנות בסלולרי שיעירו לכם כל שעה, יזכירו לכם את לחץ הזמן ויגרמו לכם להתפקס מחדש על המשימות שעוד נותרו.

מעל לכל, זכרו שגם אם עייפתם את עצמכם מאד, או הצלחתם לתכנן כל דקה ביום שלכם, עדיין אין שום אינדיקציה לכך שהיה לכם יום עבודה מוצלח. אם תרשו לנו לנסח את זה בצורה קצת יותר מעודדת – הדרך אל מימוש יצירתי כנראה תהיה הרבה פחות מתישה משאתם חושבים!

ומה אתכם? האם אי פעם הייתה לכם עבודה ששיבחה דווקא תוצאות ולא שעות עבודה ארוכות שנצברו, או להיפך – האם נתקלתם בבוס שכל מה שמשנה לו זה השעות על כרטיס הנוכחות? לפרילנסרים בינינו – האם אתם מצליחים לטפוח לעצמכם על השכם אחרי יום מלא בחשיבה, גם אם לא הגשתם תוצרים ללקוחות?