לפרק את הנפש ולבנות אותה מחדש – בין לוסיאן לזיגמונד פרויד

לוסיאן פרויד, גדול הציירים הבריטיים של העת האחרונה ונכדו של זיגמונד פרויד, הלך לעולמו לפני כמה חודשים, ביולי 2011, כשהוא בן 88 (Thorpe, 2011). אף שלוסיאן פעל בתחום שונה כל כך מסבו, יש לא מעט קווי דמיון בין שני הענקים לשושלת פרויד – אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד וגדול הציירים הפיגורטיביים הבריטיים של זמננו לוסיאן פרויד.

האדם המודרני חייב לא מעט מההבנה שלו את עצמו לזיגמונד פרויד. מושגים כמו לא-מודע, אגו, ליבידו, יצר וחלום נהפכו לחלק מהתפישה היומיומית של האדם המודרני את עצמו. הפסיכואנליזה – גם אם השתנתה רבות מאז ימיו של פרויד – לא היתה נראית כמות שהיא אלמלא תרומתו העצומה. אולם לוסיאן פרויד לא הראה כל עניין במורשת המשפחתית המרשימה שלו: "תמיד הייתי אנוכי וסודי. בבתי מלון הייתי מזדהה בשמות מזיופים", אמר לפני כשנה בריאיון נדיר ל"London Evening Standard" הבריטי (Greig, 2010). אם הייתם שואלים על כך את סבא פרויד, סביר שהיה אומר משהו כמו: "לפעמים קרובות מדי מיטשטשים התנאים המשפיעים על בחירת המושא של התשוקה. במקום שהבחירה ניתן לה להתגלות דרך חירות, מתבצעת היא לעתים קרובות לפי אידיאל נרקיסיסטי של הגבר, אידיאל שהיה למשאת נפשו. אם נשאר היה שרוי בזיקת אב, כלומר בתסביך אדיפוס, נעשתה בחירתו לפי התסביך האבהי". רוצה לומר: הבחירות שלנו, גם אם במודע אנו מתנתקים ואפילו מתכחשים לעברנו, קשורות בקשרים עבותים, לא-מודעים, לעבר זה ממש. ככל שהתכחש פרויד הנכד לשמו ולמורשתו, הוא היה אזוק להם בקשר לא-מודע.

בשונה מסבו – ואולי כניסיון להתנתק מהשושלת המיוחסת – לוסיאן העיד על עצמו כ"לא ממש אינטרוספקטיבי". לא רק שעברו לא העסיק אותו, כפי שתואר לעיל: העתיד העסיק אותו עוד פחות. כאשר נשאל בגיל 87, שנה לפני מותו, מה הוא חושב על המוות והאם אי פעם יפרוש, ענה: "אני חושב שאחרי המוות אין כלום. רק מוות. [צריך] להפסיק לדבר על נושא כל כך משעמם". לדברי סוכנו הניו יורקי, הצייר הנודע מת ממחלה בביתו שבלונדון: "הוא חי בשביל לצייר וצייר עד מותו, הרחק מההמולה של עולם האמנות", הוסיף הסוכן. פרויד בעצמו אמר למקורביו בשנים האחרונות כי הוא יודע רק לצייר וכי הוא "יצייר את עצמו למוות".

המשך המאמר בלינק: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2713