דוגמת כתיבה - מפרק ראשון בספר

הלילה שלאחר מסיבת פורים בבסיס היחידה ללוחמה בטרור היה שקט. רוח שחרית נשבה בחוץ והלוחמים, שהתכנסו בשני צוותי כוננות, נרדמו זה כבר. קולות מסיבה, צחוק בחורים ומוזיקה עזה שהאיצה את קצב הלב, הדהדו באוזניו של פסקל כמה דקות בטרם נרדם. לפני שהלך לישון הניח את הציוד האישי ואת מדי הקרב לצדו, בכוננות תמיד. משעלה הבוקר נַדְמוּ קולות המסיבה והיו למיראז', לחזיון תעתועים.

צלצול טלפון החריד את חלל המבנה והלוחמים קפצו כאיש אחד. השעון הראה אפס שבע שתיים חמש; בוקר יום שני. התאריך – שבעה במרס 1988. הצלצול הרועם, זה שפסקל נדרך לקראתו מיום שהחל באימוני היחידה כשלוש שנים קודם לכן, העיר כל עצב בגופו. שריריו נעו במהירות, מתיישרים עם קצב מחשבותיו, מחשבים צעדים קדימה. פרטים החלו זורמים ליחידה במהירות, ומהדיווח הצטייר מצב שהכול קיוו לא להיתקל בו לעולם, אך התאמנו לקראתו ללא הפסק.

...

הוא כיבה את הסיגריה שעישן, ועיניו הביטו אל האופק, מבקשות להרחיק ראות. לרשות היחידה עמדו כלי רכב ישנים – מכוניות מסוג "דודג' ראם" שמצבן הטכני הלך והורע. פסקל ישב מאחור, וא', נהג הצוות, ניסה להניע את הרכב, אך המנוע לא הגיב. הנהג ניסה שנית, אולם המנוע, שנסחט עד קצה יכולתו, שב ונשנק. שלוש פעמים חזר התהליך על עצמו, ורק בפעם השלישית הצליח א' לשדל את הרכב לפעולה. אגזוז הדודג' העלה עשן. דוושת הגז חרקה וצווחה, מביעה אמונים בנהג העיקש. הצוות יצא לדרך – המפקד שלומי, ארבעה לוחמים ונהג. פסקל ניסה לרוקן את ראשו ממחשבות, אולם בדמיונו עלו מראות מאליהם: פני רעייתו הצעירה, בית הקפה בעין כרם, חיוכי אביו ואמו. הרוח ליטפה את פניו, צמחייה חדשה כיסתה את האדמה לאחר החורף ועצי פרי לבלבו בצבעים בהירים. נהג הרכב פנה דרומה והאיץ. רכב הצוות הראשון היה מאחוריו, אולם נהגו דיווח במכשיר הקשר שתיבת ההילוכים של הדודג' נתקעה בהילוך שני, ודחק בחברו למהר ולהגיע לפניו.

הרכב האטי ששימש את כוח הכוננות הראשון היה מלא בלוחמים. י', הנהג, דרבן את המנוע בשיניים חשוקות, אולם ללא הועיל. הלוחמים פתחו חלון מאחור ושאפו אוויר יבש של ראשית אביב. א', מפקד הצוות, הביט בשעונו. נראָה שהזמן אץ מהר מן הרכב.

"יאללה", הוא קרא, ספק לדודג' המקרטע, ספק לנהג.