לחתוך את העוגה ולהשאיר אותה שלמה- נראה שדמוקרטיה טובה לצמיחה

מתוך The Economist , כתבה שהתפרסמה ב-27.6.15

הכלכלה המבעבעת של סין בשנים האחרונות הוציאה את תומכי הדמוקרטיה מהמאורות. ממוצע התמ"ג של המדינה החד מפלגתית, אשר עמד על 10% לאורך העשור האחרון, הותיר אבק ליריבותיה במדינות דמוקרטיות פורצות שווקים. הודו חוותה צמיחה שנתית של 6% באותה תקופה; ברזיל, רק 2%. יש הטוענים שהדמוקרטיה אשמה בהתפתחות האיטית של הודו וברזיל. לטענתם, הפוליטיקאים במקומות אלו לא מצליחים להניח יסודות לצמיחה ארוכת טווח משום שהבוחרים דורשים שיפור מיידי. האם באמת ישנו ניגוד בין חופש לעושר?

אולם, הרעיון אינו חדש. ב-1994 טורסטן פרסון מאוניברסיטת שטוקהולם וגידו טבליני, מאוניברסיטת ברשה, פרסמו מאמר ובו טענו שבמדינות דמוקרטיות פוליטיקאים אשר רעבים לקולות הבוחרים מסיטים משאבים הרחק מהציבור שיכל להשתמש בו באופן היעיל ביותר, ובמקום מוציאים משאבים עצומים על הטבות למובטלים ופנסיות. תופעה זו יחד עם הקיפאון הפוליטי, אספקט מצער נוסף של הדמוקרטיה, גורמים שניהם לצמיחה איטית. מאמר נוסף שפורסם ב-1994, על ידי רוברט בארו מאוניברסיטת הרווארד, ניתח נתונים של 100 מדינות והסיק ש"מגמת ההשפעה של דמוקרטיה על צמיחה היא שלילית למדי".

משמיצי הכלכלה הדמוקרטית טרם ניצחו את הוויכוח. במאמר שפורסם ב-2008, דארון אקמוגלו מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס טען שבמדיניות לא דמוקרטיות, קהילות מקושרות משתמשות בכוח פוליטי כדי לחסום תחרות. לאוקראינה, מדינה אוליגרכית, יש כלכלה מקרטעת בין היתר משום שמשקיעים נחסמו בפני חלקים גדולים של הכלכלה, כמו סקטור הגז. זוהי לא הבעיה היחידה של משטרים דכאניים. כאשר לעם אין כוח פוליטי, הסיכון לקונפליקט עולה: חשבו למשל על המחאות בהונג קונג השנה, זהו אירוע שיכול להרתיע משקיעים. אוטוקרטיות נוטות גם להזניח את בתי הספר ושירותי הבריאות, עובדה שרק ממשיכה לדרדר את הפוטנציאל היצרני של הכלכלה.

מר אקמוגלו שב לדון בשאלה זו במאמר חדש, יחד עם שלושה עמיתים נוספים. לטענתם, השוואת ההשפעה הכלכלית של משטרים פוליטיים אחרים היא סוגיה בעייתית. למדינה ה"חופשית" הממוצעת, לפי סיווג של פרידום האוס, חברת ייעוץ, יש תמ"ג של 17,000$ לאדם, פי ארבע מהתמ"ג לאדם במדינה "לא חופשית" או "חופשית למחצה". עובדה זו יכולה לבדה להוות הסבר, אבל היא מציבה גם בעיה. הכלכלנים הבינו שמדינות עניות צומחות מהר יותר ממדינות עשירות, משום שהן יכולות להעלות את הצמיחה באופן דרמטי באמצעות השקעות פשוטות בבתי ספר ובכבישים, בעוד המדינות העשירות מיצו את האמצעים האלו. בהינתן שמדינות אוטוריטות עניות יותר ממדינות דמוקרטיות, עליהן גם לצמוח מהר יותר. כשמחשיבים גם את ההבדלים הכלכליים והתרבותיים, קשה לבודד רק את השפעת הדמוקרטיה.

מאמר זה מזהה בעיה מתודולוגית נוספת, בשנים שמובילות לשינוי המשטר הפוליטי- למשל, כאשר מדינה הופכת מאוטוקרטיה לדמוקרטיה (או להפך)- התמ"ג נופל. אין להתפלא מכך, מעברים אלו מערבים לרוב הפגנות ענק או מחאות אלימות. לחלופין, לכלכלה נחשלת יש סיכוי רב יותר לשנות את המשטר. החוקרים נכשלו בהצבעה מדויקת על ההתנהגות ההפכפכה של התמ"ג בתגובה לאירועים אלו.

אוטוקרטיות 1, דמוקרטיות 1.2

המחברים בחנו נתונים של 175 מדינות בין השנים 1960 ל-2010 והעריכו את דרגת הדמוקרטיה בהתבסס על מפתח המודד קטגוריות כמו בחירות חופשיות וביקורת על הרשות המבצעת. לאחר מכן, השוו דרגות צמיחה וחופש פוליטי, התאימו את ההתנהגות המשתנה של התמ"ג בתקופות מעבר ולעוני היחסי של מדינות לא חופשיות, לצד גורמים אחרים. הם מצאו שדמוקרטיזציה "קבועה"- בה אין חזרה לאחור לאוטוקרטיה- מובילה לצמיחה בתמ"ג של כ -20% ב-25 השנים הבאות. כאשר מדינה נתונה היא מדינה דמוקרטית מסוג זה, הצמיחה בה גבוהה יותר מאשר במדינה שאינה דמוקרטית. המחברים הבינו שהשקעה גבוהה יותר בבתי ספר ושירותי בריאות ומתיחות חברתית פחותה הם הגורמים לכך. אין עדויות ברורות המצביעות על כך שמדינות עניות נתרמות פחות מדמוקרטיזציה, כפי שרבים העריכו.

הסקפטיים כבר הספיקו למצוא בעיה. חלק מהגורמים יכולים לעזור למדינה גם להפוך לדמוקרטית יותר וגם לצמוח מהר יותר. קחו למשל את המעבר של דרום קוריאה לדמוקרטיה ב-1988. בחמש השנים שעברו לאחר מכן, ההכנסה לאדם גדלה בצמיחה שנתית של 6%. במקרה זה חופש פוליטי נראה כמו יתרון לכלכלה, אבל זה לא כל כך פשוט. בשנים שהובילו למעבר, הנוכחות באוניברסיטאות גברה באופן משמעותי. ככל שמספר הקוריאנים המשכילים עלה, כך עלתה גם הדרישה לדמוקרטיה. אולם השכלה טובה יותר יכלה בעצמה להוביל לצמיחה כלכלית חזקה יותר. לכן, קשה לקבוע האם דמוקרטיזציה תורמת לצמיחה, או שצמיחה תורמת לדמוקרטיזציה.

על מנת לפתור את הבעיה, על המחברים למצוא משתנה ניטרלי, שמוביל ממערכת פוליטית לתוצאה כלכלית, ולא להפך. תשובתם טמונה גם בעובדה שדמוקרטיזציה במדינה אחת נוטה להגביר את הסיכויים לדמוקרטיזציה במדינות השכנות. המהפכה של תוניסיה ב-2010 הייתה אחראית בחלקה לזו של מצרים לאחריה. אולם לפוליטיקה התוניסאית הייתה השפעה מועטה על אחוזי הצמיחה של מצרים. המשמעות היא, לדעת המחברים, שדמוקרטיזציה של מדינות שכנות יכולה לשמש כמתווך לדמוקרטיזציה של המדינה עצמה. גישה זו מבטאת תוצאות דומות: דמוקרטיזציה מניעה צמיחה.

לא כולם משוכנעים. היסטוריוניםמתנגדים וטוענים שניסיון לדחוס את המגוון האינסופי של פוליטיקה עולמית לתוך מספר משתנים היא משימה משוללת תקווה. בסופו של יום, כל דמוקרטיה ואוטוקרטיה פועלת באופן שונה. השילוב של חופש וצמיחה מנצח.