"שר הטבעות-שני הצריחים" פרק 5

פרק 5

הרוכב הלבן

לבסוף היום הגיח, בעלות השחר הכינה האחווה ארוחת בוקר בעזרת המרכיבים שהיו בידיהם. וכעת, עם התעצמות האור הם התכוננו לסרוק את השטח שוב אחרי סימנים מההוביטים. "עצמותיי צוננות ואל נא תשכחו את הזקן!" אמר גימלי בעודו מנפנף בידיו ורוקע ברגליו, "אשמח יותר אם אראה עקבות מגף". "מדוע זה ישמח אותך?" שאל לגולאס. "מכיוון שזקן עם רגליים המשאירות עקבות אולי אינו יותר משנגלה לעין" ענה הגמד. "אולי" השיב לגולאס, "אך מגף כבד עשוי לא להשאיר אף עקבות כאן, הדשא כה עמוק וקפיצי". "זה לא יטעה ריינג'ר" אמר גימלי, "לאראגורן די בחרב כפופה בכדי לעקוב אך אינני מצפה למצוא עקבות.זה היה שד רשע של סארומן אשר ראינו אמש אני בטוח בכך, אפילו תחת אור הבוקר עיניו צופות בנו מפאנגורן כעת,אולי".

"סביר להניח שכך" אמר אראגורן,"אולם אינני בטוח,מחשבתי הינה על הסוסים.גימלי, אמרת אמש שהם ברחו בבהלה אך לא חשבתי כך.האם שמעת אותם לגולאס? האם הם נשמעו לך כחיות מבועתות?", "לא", השיב לגולאס,"שמעתי אותם ברור, למרות החשיכה ופחדינו, הייתי מנחש כי נשמעו כחיות שצהלו מאושר פתאומי.הם צהלו כפי שסוסים עושים כשפוגשים חבר שחסר להם זמן רב." "כך חשבתי" אמר אראגורן, "אך אינני מסוגל לפתור את התעלומה אלא אם יחזרו, בואו! האור מתעצם במהירות. הבה קודם נגשש ולאחר מכן ננחש! כדאי שנתחיל כאן, נחפש בזהירות קרוב לשטח מחננו בכל פינה ונמשיך במעלה המדרון לכיוון היער. משימתנו הינה למצוא את ההוביטים,הבה לא נתרכז במבקר שהיה ליל אמש. אם הם הצליחו לחמוק איכשהוא, בודאי שהינם מתחבאים בין העצים אחרת הם היו נגלים כבר. אם לא נמצא כלום מכאן ועד תלמי העיר אז נערוך חיפוש אחרון בשדה הקרב ובין האפר. אך התקווה שם קלושה , פרשי רוהאן עשו את עבודתם טוב מדי".

האחווה זחלה וגיששה זמן מה במקום. העץ  מעליהם עמד בעוגמה, עליו היבשים נתלו רופפים ורישרשו ברוח המזרחית הקרירה. אראגורן התרחק באיטיות, הוא הגיע לאפר מדורת השמירה ליד גדת הנהר ואז החל לחזור על עקבותיו חזרה לכיוון התל במקום בו הקרב התחולל. לפתע הוא נרכן והתכופף נמוך עם פניו כמעט בדשא, לפתע הוא קרא לאחרים, הם באו בריצה. "כאן סופסוף מצאנו בשורות!", הוא קרא בעודו מרים עלה שבור עבורם לראות,עלה גדול וחיוור בגוון זהוב שכעת נמוג ומשתנה לחום."הנה עלה מעצי המאלורן של לוריאן,וישנם פירורים קטנים עליו ועוד כמה על הדשא. וראו! ישנן מספר חתיכות חבל חתוך שוכבות ליד". "והנה הסכין שחתכה אותם!" אמר גימלי. הוא רכן והוציאה מפלומת דשא אשר רגל כבדה כלשהיא רמסה לתוכה להב קצרה ומשוננת. הקת ממנו היא נשברה שכבה לצידה."היה זה נשק אורק" אמר גילמי בעודו מחזיק אותה בחשש ומסתכל בבחילה בידית המגולפת אשר עוצבה כמו ראש מכוער בעל עיניים פוזלות ופה מגחך.

"ובכן,נתקלנו בתעלומה המוזרה ביותר עד כה" קרא לגולאס,"אסיר כבול שהצליח לחמוק מהאורקים ומהפרשים מסביב, נעמד בשטח הפתוח וחותך את קשריו בעזרת חרב אורק. אך מדוע ולמה? אם רגליו כבולות,כיצד הלך? ואם ידיו כבולות,כיצד השתמש בסכין? ואם לא היה כבול כלל,מדוע חתך את הקשרים מלכתחילה? בעודו מרוצה מכישוריו,לאחר מכן התיישב ואכל בשקט קצת לחם צידה! זאת בלבד מספיק בכדי להיווכח שהיה הוביט מבלי עלה המאלורן. לאחר מכן הפך את ידיו לכנפיים והתעופף שר בין העצים,אני מניח. אם כך יהיה קל למצוא אותו,אנו רק צריכים להצמיח כנפיים!". "בהחלט היה כאן כישוף" אמר גימלי,"מה עשה הזקן? ומה יש לך לאמר לגבי האבחון של לאגולס" פנה לאראגורן, "תוכל לדייק יותר?".

"דומני שכן", אמר אראגורן עם חיוך על פניו, יש מספר סימנים נוספים בידינו שלא ייחסת להם חשיבות. אני מסכים כי האסיר היה הוביט וידיו או רגליו שוחררו איכשהוא לפני שהגיע עד כאן.להנחתי ידיו, מכיוון שהתעלומה נהיית קלה יותר כך,וגם כי מקריאתי של הסימנים הוא נגרר עד כאן על ידי אורק, דם אורק נשפך מספר צעדים מכאן.ישנן עקבות טלפיים בכל מקום,וסימנים שעצם כבד נגרר מכאן, האורק נהרג על ידי פרשים,ולאחר כן גופתו נזרקה לאש, אך ההוביט לא נראה,הוא לא היה גלוי בפרהסיה מכיוון שהיה לילה ועדיין הייתה ברשותו גלימת האלפים. הוא היה תשוש ורעב, ומכך אין זו הפתעה שלאחר שפרם את קשריו בעזרת סכין אויבו הנופל,עצר ואכל מעט לפני שחמק. עם זאת העובדה שהיה לו למבאס (לחם הצידה האלפי) בכיסו למרות שברח ללא ציוד או תיק מנחמת,זה אולי מתאים להוביט. ולמרות שאני מקווה שמרי ופיפין היו כאן יחדיו,אני אומר "הוא" מכיוון שאין כלום שמוכיח לי אחרת".

"וכיצד לדעתך הצליח אחד מחברנו לשחרר אף יד אחת?" שאל גימלי. "אינני יודע", ענה אראגורן, "ואנני יודע מדוע אורק גרר אותם, בוודאי שלא כדי לעזור להם לחמוק,לפי דעתי התחלתי להבין דבר מה אשר בלבל אותי מלכתחילה. מדוע כש בורומיר נהרג האורקים הסתפקו בלכידת מרי ופיפין? הם לא חיפשו אותנו או תקפו את מחננו, אלא התקדמו במלוא המהירות לכיוון אייסנגארד. האם הם הניחו שמצאו את נושא הטבעת וחברו הנאמן? סביר להניח שלא. אדונם לא היה מעז לתת לאורקים כאלו פקודות ישירות, אפילו אם ידעו עד כדי כך הרבה לא היה מדבר עימם לגבי הטבעת בפתיחות, הינם לא משרתים נאמנים. לדעתי הורו לאורקים ללכוד הוביטים,חיים בכל מחיר.נעשה נסיון לחמוק עם האסירים היקרים לפני הקרב, בגידה סביר להניח עם חברה שכזאת, אורק גדול ואמיץ ככל הנראה ניסה לחמוק עם הפרס לבדו,למטרותיו האישיות.זהו סיפורי, ואפשר להמציא אחרים אך דבר אחד בטוח והוא:אחד מחברינו ברח, זו משימתנו לאתרו ולעזור לו טרם חזרתנו לרוהאן. אל נא נוטרד על ידי פאנגורן, מכיוון שנאלץ לנוע למקום אפל זה".

"אינני יודע מה מטריד אותי יותר, פאנגורן או המחשבה על הדרך הארוכה דרך רוהאן ברגל", אמר גימלי. "אם כך, הבה נלך ליער" אמר אראגורן. זמן קצר לאחר מכן אראגורן מצא סימנים טריים, בשלב כלשהוא ליד גדת האנטוואש הוא מצא עקבות הוביט, אך דלות מדי בכדי להסיק הרבה מהם. ואז שוב התגלו עקבות מתחת לגזע עץ ענק בקצה היער. האדמה הייתה חשופה ויבשה ולא גילתה הרבה. "הוביט אחד לפחות עמד כאן זמן מה,הביט לאחור ופנה אל תוך היער" טען אראגורן."אז גם אנחנו צריכים להיכנס" אמר גימלי, "אך אינני אוהב את מראה פאנגורן בנוסף הוזהרנו מפניו, הלוואי והמרדף היה מוביל למקום אחר". "אינני חש כי היער רשע, למרות הסיפורים לגביו" אמר לגולאס. הוא נעמד מתחת לתלמי היער,נרכן קדימה כאילו מאזין ומציץ בעיניים רחבות אל תוך הצללים והוסיף: "לא,זה איננו רשע וכל רשע היתכן בו נמצא רחוק. אני קולט רק את ההד החלש ביותר של המקומות האפלים היכן שליבות העצים שחורים. אין זדון לידינו אך ישנם עירנות וזעם". "ובכן, אין לו אף סיבה לכעוס עליי,לא גרמתי לו אף נזק" ענה גימלי. "וטוב שכך" השיב לגולאס, "בכל זאת הוא סבל נזק,משהו מתרחש בפנים או עומד להתרחש,אינך מרגיש במתיחות? היא עוצרת את נישמתי". "אני מרגיש שהאוויר מחניק" השיב הגמד, "היער הזה יותר בהיר ממירקווד אך כולו מרופט ומלא עובש". "הוא מבוגר,מבוגר מאוד" ציין האלף, כה מבוגר שאני חש צעיר שוב כפי שלא חשתי מאז שיצאתי עמכם למסע, ילדים. הוא זקן ומלא זכרונות,יכולתי להיות מאושר כאן אילו באתי בימי שלווה". "הייתי מעז לאמר שיכולת", חירחר גימלי והוסיף, "אנוכך אלף-יערות בכל אופן למרות שכל מיני האלפים הינם אנשים מוזרים.אולם אתה מביא עימך הקלה,לאן שתלך אלך גם אני,אך שמור על קשתך זמינה לשימוש ואשמור על גרזני רופף בחגורה שלי, לא לשימוש על עצים!" הוסיף בחיפזון, בעודו מביט לצמרת העץ מתחתיו עמדו. "לא הייתי רוצה להיתקל בזקן ההוא ללא ידיעה בלי טיעון נגד בידי עבורו.זה הכל,הבא נלך!".

ובזאת שלושת הציידים צללו אל תוך יער פאנגורן,לאגולס וגימלי השאירו את עבודת הגישוש לאראגורן אך בקושי היה עבורו מה לראות. רצפת היער הייתה יבשה ומכוסת סחף עלים, אך בעודו חוזר רבות לגדות הזרם ניחש כי הנמלטים יצמדו למים. וכך הגיע למקום בו מרי ופיפין שתו ורחצו את כפות רגליהם.שם היו גלויים לעיני כולם עקבות הוביטים,אחד קטן במרצת מהשני. "אלה בשורות טובות אך העקבות בנות יומיים", אמר אראגורן, "ובנקודה זו נראה כי ההוביטים עזבו את גדת המים". "אם כך מה נעשה עכשיו?" שאל גימלי, "איננו יכולים לרדוף אחריהם ברחבי פאנגורן כולו,באנו לא מצוידים ואם לא נמצא אותם בקרוב, נהיה חסרי תועלת עבורם מלבד לשבת עימם ולהפגין את אחוותנו בכך שנרעב יחדיו". "אם זה כל שנוכל לעשות אז מחובתנו לעשות זאת", אמר ארגון, "הבה נתקדם". הם הגיעו לבסוף לקצה פתאומי ותלול בגבעתו של זקן-עץ, ובהו למעלה בחומת האבן ובמדרגות המחוספסות שלה שהובילו למצוק הגבוה. נצנוצי השמש בלטו דרך העננים האצים, והיער כעת נראה פחות אפור ועגמומי. "הבה נלך ונביט סביבינו!" אמר לגולאס, נשימתי עדיין קצרה,אשמח לטעום אוויר חופשי לזמן מה". האחווה טיפסה, אראגורן הגיע אחרון בפסיעה איטית בעודו סורק את המדרגות והזיזים. "אני כמעט בטוח שההוביטים היו במקומנו",הוא אמר, "אך ישנן עקבות נוספות,מאוד מוזרות שאינני יכול לזהות.אני תוהה, האם נוכל לראות משהו מהמצוק שיעזור לנו לנחש לאיזה כיוון הם המשיכו?". הוא נעמד והביט מסביב ,אך לא הבחין בדבר שימושי. המצוק פנה לכיוון דרום-מזרח,אך הנוף נחשף רק מזרחה, שם הוא הבחין בצמרות העצים היורדות בשורות לקראת העמק ממנו הם באו. "טיילנו סביב דרך ארוכה", אמר לגולאס, "יכולנו כולנו להגיע לכאן בבטחה אילו עזבנו את הנהר האדיר ביום השני או השלישי ופנינו מערבה, מעטים יכולים לנבא לאן דרכם תוביל עד שהם מגיעים לסופה". "אך לא רצינו לבוא לפאנגורן", אמר גימלי.

"עם זאת אנו כאן, ונפלנו בפח", אמר לגולאס, "הביטו!". "במה להביט?" שאל גימלי. "שם בעצים!", "איפה? אין לי עיני אלף!". "דממה!, דברו יותר ברכות!,הביטו!" ,אמר לגולאס והצביע. "למטה ביער בדרך שממנה באנו,זה הוא אינכם רואים אותו?, חולף עץ על פני עץ". "אני רואה,אני רואה עכשיו!" לחש גימלי, "תראה אראגורן! לא הזהרתי אותך? הנה הזקן, כולו עטוף בסמרטוטים אפורים, בגלל זה לא יכולתי לראותו בהתחלה". אראגורן הביט והבחין בדמות מכופפת נעה לאט, היא לא הייתה רחוק.היא נראיתה כמו קבצן זקן, נע תשוש ונשען על מקל מחוספס.ראשו היה כפוף ולא הביט לכיוונם,בארצות אחרות היו מברכים אותו במילים אדיבות,אך כעת עמדו דום, כל אחד מצפה למשהו מוזר,דבר מה התקדם והיה בידיו כוח חבוי או סכנה. גימלי בהה בעיניים רחבות זמן מה, בעוד הדמות התקרבה צעד אחר צעד. לפתע צעק,בעודו לא מסוגל להחזיק עצמו יותר,"הקשת שלך לגולאס! מתח אותה! היכון! זה סארומאן,אל תתן לו לדבר או לכשף אותנו! תירה ראשון!". לגולאס אחז בקשתו ומתח אותה לאט כאילו רצון אחר התנגד לו, הוא החזיק חץ רופף בידו אך לא הצמידו למיתר. אראגורן עמד בדממה,פניו  עירניות ומכוונות. "מדוע אתה מחכה? מה קרה לך?", גימלי לחש.