תחזית XPlace – איך שנת 2019 עומדת להראות עבור פרילנסרים?

נתחיל בחדשות הטובות – נראה כי מעמדנו כפרילנסרים הולך ומשתפר בחברה. אם בעבר המילה "פרילנסר" הייתה מילה שרוב האנשים לא מכירים, והיינו צריכים להסביר בגמגום שמדובר ב-"עצמאי, אבל לא בדיוק, כי זה בדרך כלל מתייחס לעסקים מסוימים, ואין חנות פיזית..", היום המילה הפכה להיות כזאת שמשתמשים בה בקלות כדי לתאר אותנו, ורוב האנשים מבינים את הייחוד. ובכלל, ראינו יותר ויותר פניות לפרילנסרים (כמו הבנק שהציע חשבון מיוחד עם הטבות שמותאמות לצרכי הפרילנסר הממוצע), ובעיקר ראינו עלייה בכמות העסקים והחברות שמחפשים לשכור פרילנסר ולא שכיר, גם כזה שיעבוד מהבית וגם כזה שיגיע למשרד כמו כל עובד רגיל, רק במתכונת, ועם הגמישות, של פרילנס.

אז אם התחלנו בחדשות הטובות, מהן החדשות הרעות?

הן לא ממש רעות, הן פשוט… המציאות. אנחנו עדיין לא מקבלים מספיק קרדיט וכבוד בתור פרילנסרים, אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם לקוחות שחושבים שהם קנו אותנו, עדיין יש מעסיקים שחושבים שהרבה יותר קל לגבות מעובד את כל החובות שלו בתור שכיר אבל לתת לו זכויות של פרילנסרים, והכי גרוע – עדיין חלק מהלקוחות מעוניינים לשלם רק בשוטף פלוס 7000 שנים של עבדות, ואני מרגישה כאילו אני היחידה שמתמרדת מול זה.

אז עכשיו, אחרי התקציר הקצר והלא מספק הזה, איך באמת תראה השנה הבאה אצלנו, הפרילנסרים?

"התחושה היא שהימים בהם לקוחות ביקשו לוגו ב-80 שקלים, בניית אתר ב-400 שקלים או כתיבת תוכן ב-5 אגורות למילה, עומדים לחלוף."

העלאת תעריפים ב-2019

אחד השינויים החיוביים שאני מבחינה בו הוא העלאת תעריפים בעולם הפרילנס. מצד כותבי התוכן, אני יכולה לומר שקבוצה בפייסבוק לכותבי תוכן החליטה שעבורם שכר הוגן הוא 40 א' למילה ומעלה, ולכן מאפשרים רק ללקוחות שמציעים שכר הוגן לפרסם מודעות דרושים בקבוצה, אבל השינוי מורגש בכל עולמות הפרילנסרים. התחושה היא שהימים בהם לקוחות ביקשו לוגו ב-80 שקלים, בניית אתר ב-400 שקלים או כתיבת תוכן ב-5 אגורות למילה, עומדים לחלוף. ולא, אני לא תמימה, המחירים הללו עדיין קיימים בשוק, משום שישנם לא מעט פרילנסרים שממשיכים לעבוד בתעריפים הללו, אבל אני מאמינה בשני דברים – הראשון הוא שלקוחות מבינים (ועוד יבינו) את ההבדל באיכות ובניסיון בין פרילנסר מתחיל שגובה תעריפים נמוכים לבין פרילנסר מקצועי ובעל ניסיון, והשני הוא שגם הפרילנסרים המתחילים יבינו שעם יוקר המחייה קשה עד בלתי אפשרי להתפרנס מתעריפים נמוכים במיוחד, וכדאי להם להתאים את עצמם לשוק, רק כדי לשרוד.

תחילת שנה זה זמן טוב במיוחד להעלות תעריפים, גם ללקוחות קבועים וגם ללקוחות חדשים, ובמיוחד עכשיו, כאשר הוכרז שהחל מהראשון לינואר נחווה עליה משמעותית ביוקר המחייה, כולנו נצטרך לעשות קצת יותר כדי "לגמור את החודש".

אז איך עושים את זה חכם?

• מחליטים על תעריף הוגן. אין סיבה להיות חמדנים ובדיוק כשם שעובד לא מקבל העלאות של אלפי שקלים בחודש, גם אנחנו לא צריכים לשנות לחלוטין את התעריפים שהלקוחות שלנו מכירים. עליה בתעריפים של 5%-10% היא עלייה נורמלית והגיונית ורוב הלקוחות יקבלו אותה בהבנה.
• מודיעים ללקוח מספיק זמן מראש. אי אפשר להגיע למצב שלקוח מזמין משהו ודקה לפני שאתם מתחילים לעבוד על הפרויקט, אתם מעדכנים אותו שהמחיר שונה. עדכנו את הלקוחות הקבועים חודש לפני, ותנו להם את הזמן לחשוב על זה.
• העריכו את הניסיון שלכם. אם בעבר באתם עם תיק עבודות צנום של מתחילים וגביתם בהתאם, ככל שתגדילו את התיק (ותעבדו עם פרויקטים גדולים או לקוחות וחברות נחשבים), תוכלו לדרוש (ואף לקבל) יותר. אם אתם עדיין מתחילים ותיק העבודות שלכם עוד רזה, אל תחשבו שתוכלו לדרוש מה שהמקצוענים בענף דורשים.
• ואם כבר דיברנו על השוואות, תעשו סקר שוק. תכירו את המתחרים שלכם, תראו מה הם גובים ודורשים ומה הם מספקים בתמורה ותנו לזה להיות מצפן עבורכם בהחלטה על תעריף חדש (וגם השראה לסטנדרט עבודה גבוה).

"עליה בתעריפים של 5%-10% היא עלייה נורמלית והגיונית ורוב הלקוחות יקבלו אותה בהבנה."

הפרילנסרים משתלטים על כוח העבודה

חלק מהתחזיות טוענות שעד שנת 2027, כוח העבודה הגדול ביותר יהיה פרילנסרים, ויהיה הרבה יותר נפוץ לעבוד כפרילנסר מאשר כעובד שכיר. אם התחזית הזו נכונה, יש בה יתרונות וחסרונות. מחד, כפרילנסרים, אנחנו עצמאיים לכל דבר, מה שאומר שאת הזכויות שמקבל עובד שכיר, כגון תשלום ביטוח לאומי, הפרשה לקרן פנסיה, ימי מחלה, דמי הבראה ועוד – אנחנו צריכים לספוג בעצמנו, ואין אף אחד שמשלם לנו אותם. מנגד, גם את החובות של עובד שכיר כגון מכסת שעות מסוימת, להגיע לעבודה בשעה קבועה, להישאר עד שעה מאוחרת, להודיע מראש על ימי חופש מוקצבים, לתת התראה של כמה שבועות עד חודשים לפני שאנחנו מתפטרים ועוד – אנחנו לא מחויבים לעשות. כפרילנסרים, הנכס הגדול ביותר שלנו, הוא החופש שלנו, ואנחנו משלמים עליו לא מעט. עם זאת, התחזית הזו היא בעיקר טובה עבורנו, פשוט כי משמעה שיהיה יותר ביקוש, ואולי אחד החסרונות שלנו כפרילנסרים, הצורך לרדוף ולאתר לקוחות מדי יום, יהפוך מיושן ולא רלוונטי, פשוט משום שהם ירדפו אחרינו.

"כפרילנסרים, הנכס הגדול ביותר שלנו, הוא החופש שלנו, ואנחנו משלמים עליו לא מעט."

חללי עבודה – הדור החדש

עוד שינוי שאנחנו עתידים לראות בשנה הקרובה הוא שינוי דינמיקת העבודה של פרילנסרים. אין ספק שחללי עבודה היו הדבר הלוהט בשנים האחרונות, חברת WEWORK המוכרת הפכה להיות הסטארט-אפ השלישי הכי גדול בעולם (אחרי UBER ו-AIRBNB) עם 144 סניפים ברחבי העולם, ופרילנסרים שבעבר היו עובדים מהבית או מצטנפים באיזו פינה בבית קפה שכונתי, מזמינים קפה אחר קפה ומתפללים שלא יעיפו אותם ושהם יצליחו למצוא שקע ללט-טופ – נוהרים לחללי העבודה ונהנים מכל היתרונות שהם מציעים. עם זאת, נראה שעוד לא שמענו את הסוף בכל הנוגע לחללי עבודה והשנה נגלה שיש עוד לאן למתוח את הגבול. בארה"ב כבר הבינו את הקטע; מסעדות שלא הצליחו למשוך מספיק קהל לשעות ארוחת הצהריים, סגרו את דלתותיהן ללקוחות מזדמנים והפכו את החלל לחלל עבודה מדומה. השולחנות הפכו לתאי עבודה, המסעדות מספקות ויי-פיי וקפה, התאורה נעימה, המוסיקה הרכה ברקע עוזרת לפרילנסרים להרגיש שהם לא במשרד מחניק, והכל תמורת מנוי חודשי, כמו ברוב חללי העבודה, שמאפשר לכם להגיע וללכת מתי שתרצו. לתחושתי, גם מסעדות ובתי קפה בישראל יקלטו את הפואנטה די בקרוב, ו-"חללי עבודה" יהפכו להיות ממש כל מקום בו נרצה לעבוד… ועד אז, גם עבודה משותפת בבתים של פרילנסרים יכולה להיות נחמדה (עוד על כך באתר TheGuardian וגם באתר TreeHugger).  

"בשנים האחרונות, משום שחלה ירידה במיסוי החברות, ולצידה עלייה במיסוי שמטיל ביטוח לאומי על עוסקים מורשים, יותר ויותר פרילנסרים (גם כאלה שלא מעסיקים עובדים) בוחרים להפוך לחברה בע"מ כדי למקסם רווחים." 

תגידו שלום לחברה בע"מ!

שינוי נוסף שכבר החל להראות סימנים בשנת 2018 ולבטח יהיה הרבה יותר מובחן בשנת 2019 הוא שפרילנסרים מנסים לעבוד בצורה חכמה יותר מול רשויות המס. בעבר, פרילנסר לא היה חושב בכלל להפוך לחברה בע"מ. רובנו היינו מתחילים כעוסק פטור, עוברים להיות עוסק מורשה ונשארים במצב הזה לנצח. אך למעשה, מגיע שלב בו מאד משתלם לפרילנסר לשנות מודל עסקי ולבחור להיות חברה בע"מ בשל ענייני מיסוי. אמנם אצל כל עוסק זה משתנה בהתאם לתנאים שלו, אבל באופן כללי, כאשר עוסק מגיע למצב בו הרווח של העסק עומד על יותר מ-25,000 ₪ לחודש, כדאי לאותו עוסק לשקול להפוך להיות חברה בע"מ משום שעל סכום רווח כזה, ההוצאות של מס הכנסה, ביטוח לאומי ושאר הפרשות נוספות הוא גבוה מאד, ולו היה חברה בע"מ, על אותו סכום היה משלם פחות. בתוך עוסק מורשה, אנחנו הפרילנסרים משלמים מס בהתאם לגובה ההכנסות שלנו, מס שיכול להגיע אפילו ל-50% מהרווח שלנו, אך בתור חברה בע"מ נשלם מיסוי קבוע ואחיד, שאינו משתנה בהתאם להכנסה ועומד על 25% מהרווח מבלי להשתנות (אך לזה יש להוסיף מס דיבידנד – מס שמוטל על הכספים שבעל החברה מושך אליו). בהתאם לכך, בשנים האחרונות, משום שחלה ירידה במיסוי החברות, ולצידה עלייה במיסוי שמטיל ביטוח לאומי על עוסקים מורשים, יותר ויותר פרילנסרים (גם כאלה שלא מעסיקים עובדים) בוחרים להפוך לחברה בע"מ כדי למקסם רווחים.

הפרילנסרים כספקי משנה

ואם כבר דיברנו על עובדים בעסק, עוד תחזית ל-2019 היא שפרילנסרים יעסיקו פרילנסרים אחרים כדי לספק ללקוחות שלהם שירות טוב יותר. לדוגמה, כאשר יש אפשרות לבצע פרויקט גדול מאד, כזה שאתה לא חושב שתצליח להתמודד איתו כפרילנסר לבד, תוכל לגייס קולגה, אדם שאתה סומך עליו מהתחום, וביחד תגישו הצעת מחיר. או לחילופין, אם אתה צלם שרוצה להציע חבילה כוללת ללקוח, תוכל לעשות שיתופי פעולה עם צלם מגנטים, מאפרת ומעצבת שיער ולהציע ללקוח את כל החבילה תחת קורת גג אחת. אתה מגיש את הצעת המחיר, הלקוח משלם לך (הספק הראשי) ואתה בהתאם משלם לספקי המשנה שלך. אני עובדת בתצורה הזו כבר שנים, הן עם כותבי תוכן כמוני שמאפשרים לי לתת יותר ללקוחות שלי, והן עם מעצבים, עורכים לשוניים, בוני אתרים, מקדמים, אנשי יח"צ ושיווק ועוד. כך כשלקוח מגיע אליי, הוא יודע שהוא לא צריך לדאוג יותר לכלום, ושאני פוטרת אותו מכאבי הראש הכרוכים במציאה וסינון של ספקים נוספים. על העדר כאב הראש הזה, אגב, לקוחות גם מוכנים לשלם יותר לחבילה מאשר שהיו משלמים לכל ספק בנפרד. הצעת כל השירותים תחת מטרייה אחת הוא ממש שירות נוסף שאתם יכולים להציע ללקוח שלכם, וכן, גם לגבות עליו. 

אפקט GEN Z

דברנו כבר על זה שכוח העבודה של הפרילנסרים (וגם העובדים בשכר שעובדים באופן מרוחק ממקום העבודה) משתלט על השוק ממגוון סיבות, ואחת מהן היא שיותר ויותר בני דור המילניום (Millennials) או הדור שאחריהם generation Z (שנולדו החל משנת 1997 והלאה) נכנסים עכשיו לשוק העבודה. בני דור המילניום הם הדור הגדול ביותר בשוק העבודה בארה"ב עד כה, ולכן להם יש את ההשפעה הגדולה ביותר על איך שוק העבודה יראה. הם כבר לא מעוניינים במשרות קבועות מ-8:00 עד 17:00, בהן יעבדו ל-40 שנה הקרובות, והנטייה היא לעבור, להחליף, להתנסות, ללמוד ולהתפתח. מסיבה זו, יותר ויותר מעבידים מתאימים את סביבת העבודה והתנאים לצרכים של בני דור המילניום וג'ן Z, ומשנים אסטרטגיות ודרכי עבודה מיושנות. אם בעבר בחירה בפרילנסר הייתה לפתרונות קצרי טווח, כמוצא אחרון או כאופציה שמתאימה כשהתקציב לוחץ, היום יותר ויותר חברות גדולות במשק, נודדות מההתעקשות על שכירים במשרה מלאה לטובת פרילנסרים לפרויקטים קצרי טווח. בצורה זו, ניתן לבחור פרילנסר לפי סט הכישורים האישי שלו, המתאימים בצורה מוצלחת לפרויקט ספציפי, ולעבור לפרילנסר בעל סט כישורים אחר לגמרי בפרויקט הבא. שיטת עבודה זו גם מבטיחה תוצאות איכותיות יותר אבל גם מהירות יותר. הפרילנסר, שלא דואג למקום העבודה שלו לטווח ארוך, רוצה לסיים את הפרויקט כמה שיותר מהר ולעבור לפרויקט הבא (משיקולי פרנסה גרידא), אז הוא יעיל וזריז יותר, וכך החברה יכולה להוציא לשוק מוצר או שירות איכותיים, מהר יותר מהמתחרים.

"אם בעבר בחירה בפרילנסר הייתה לפתרונות קצרי טווח, כמוצא אחרון או כאופציה שמתאימה כשהתקציב לוחץ, היום יותר ויותר חברות גדולות במשק, נודדות מההתעקשות על שכירים במשרה מלאה לטובת פרילנסרים לפרויקטים קצרי טווח"

חשיבות החוזים הכתובים

עד כה, פרילנסרים לא היו קבוצה אחראית במיוחד. אני לא יכולה לספור כמה פרילנסרים הכרתי שמוצאים את עצמם במצב בו הם רודפים אחרי לקוח לתשלום חצי שנה אחרי שהפרויקט הסתיים, מגיעים לתביעות קטנות, או, רחמנא לצלן, מוותרים על כסף שחייבים להם פשוט כי המרדף גוזל יותר מדי זמן ואנרגיה (וזמן שווה כסף, אל תשכחו). למעשה, מגזין פורבס (Forbes) מספר כי מחקר שביצעה חברת PayPal לא מזמן גילה כי 58% מהפרילנסרים מעידים כי בשלב מסוים לא קיבלו תשלום עבור העבודה שלהם. במגזין דאנפורס (Dunforce)  התפרסמה כתבה ב-2016 שאומרת כי 50% מהפרילנסרים מעידים על בעיות קבועות וחוזרות בקבלת התשלום, ומי יודע לכמה אחוזים הגיע הנתון הזה עד 2018. נדמה כי הלקוחות שלנו לקחו קצת יותר מדי ברצינות את החלק של FREE  במילה freelancers.  

התחזית הברורה ל-2019 היא שאנו כפרילנסרים נעשה מה שביכולתנו כדי למנוע תקריות תשלום כאלה ונעבור לחוזים כתובים, מסודרים וברורים לפני כל פרויקט, ולו הקטן ביותר.

"נדמה כי הלקוחות שלנו לקחו קצת יותר מדי ברצינות את החלק של FREE  במילה freelancers. "

אזור החיוג שלנו הופך לפאסה

אם בעבר חברות היו מתאמצות כדי לבחור את המיקום האידיאלי למקם את מטה החברה שלהן או את מיקום העסק הפיזי, היום נדמה שזו שאיפה מיושנת שאין לה מקום. כבר סיפרנו לכם בשנה שעברה שיותר ויותר חברות בוחרות לשכור עובדים מרחוק, ואין ספק שהמגמה נמשכת, עד כדי כך שהמיקום הפיזי של מקום עבודה הופך לא רלוונטי, ויותר ויותר עובדים (בין אם במתכונת פרילנס ובין אם במתכונת שכירים) עובדים מרחוק ומגיעים למשרד אחת לכמה זמן, ולפעמים אפילו לעולם לא.

בכתבה שהתפרסמה במגזין World Economic Forum נאמר כי אם ערים בעבר היו רוצות לעודד יותר ויותר מפעלים, עסקים וחברות לבחור בהן כמיקום האידיאלי, הרי שעכשיו הערים דואגות לפרילנסרים. במקום לנסות למשוך את החברות בפן העסקי, הן מנסות למשוך את הפרילנסר בפן האישי, כדי להפוך למקומות שכיף לגור בהם. והפרילנסר? הוא כבר לא יבחר את עיר מגוריו לפי הקרבה למקום העבודה, אלא לפי המקום שהוא הכי רוצה וכיף לו לגור בו. המרחק כבר לא משנה…

"אם אנחנו מהווים חלק כל כך משמעותי מהחברה, מהתקדמות הארץ שלנו ומהכלכלה – למה אף אחד לא דואג לנו?"

הסתדרות הפרילנסרים

תחזית נוספת, שאני באופן אישי מקווה מאד שתתממש, היא שהפרילנסרים יתאחדו בצורה מסוימת, כדי לשפר את התנאים וההטבות שלהם. אז כבר ציינתי כאן שאנו כפרילנסרים לא מקבלים שום דבר מהלקוחות שלנו מבחינת הטבות – לא דמי הבראה, לא קרן פנסיה, אפילו לא מתנה בחגים. אנחנו רודפים אחרי תשלומים שיגיעו בזמן, לקוחות רבים מגדילים את נפח העבודה מבלי לצפות שהם יצטרכו גם לשלם יותר בהתאם, ואנחנו… מקבלים את זה בהכנעה. לפי כתבה שהתפרסמה במגזין CNN, הפרילנסרים (או כפי שהם קוראים להם בכתבה Gig economy, בתרגום חופשי: כלכלת החלטורות)  מהווים כיום 34% מכוח העבודה בארה"ב, וכבר אמרנו שהנתונים הללו רק הולכים וגדלים (43% צפויים בשנת 2020, וכאמור, יותר ממחצית מכוח העבודה ב-2027). אז אם אנחנו מהווים חלק כל כך משמעותי מהחברה, מהתקדמות הארץ שלנו ומהכלכלה – למה אף אחד לא דואג לנו?

"ביום שהמוכר בחנות המכולת יסכים לקחת ממני כסף על בקבוק החלב שקניתי, רק חודשיים לאחר שקניתי אותו, אני אהיה מוכנה לקבל את התשלום שלי מהלקוח חודשיים אחרי שביצעתי את הפרויקט."

בערים גדולות כמו ניו יורק, כבר ניתן לראות את השינוי, בכך שראש העיר העביר חוק מיוחד שדואג לפרילנסרים לתשלום מובטח ומיידי, אז למה שלא נראה את השינוי גם אצלנו? ההתחלה צריכה, כמובן להגיע מאתנו, בכמה דרכים; ראשית, כפי שציינתי, להתחיל לעבוד עם חוזים כתובים. לקוח שחותם על חוזה הוא בסופו של דבר לקוח שישלם מהר יותר מלקוח שאינו מחויב משפטית. שנית, עלינו להתעקש על תנאי התשלום שלנו. ציינתי בפסקת הפתיחה ששוטף פלוס אלף היא שיטת תשלום נוראית בעיניי, ואני באופן אישי מסרבת לעבוד איתה. ביום שהמוכר בחנות המכולת יסכים לקחת ממני כסף על בקבוק החלב שקניתי, רק חודשיים לאחר שקניתי אותו, אני אהיה מוכנה לקבל את התשלום שלי מהלקוח חודשיים אחרי שביצעתי את הפרויקט. אבל בינתיים, כל תשלום שאנו נדרשים לשלם הוא תשלום מיידי או כמעט מיידי (שכר דירה, במכולת, במסעדה, על מוצרים שאנחנו קונים),  אבל הכסף שלנו נכנס רק חודשים אחר כך ואנחנו חיים בהלוואות ומינוסים, למרות שאנחנו מרוויחים יפה. הסרטון החשוב הזה שהפיקו ב-"כאן 11" ממחיש בצורה מאד מדויקת את המצב. אז מה עושים? אומרים "לא" לשוטף פלוס. ככל שנתאגד יותר ונסרב יותר, כקבוצה, כך נצליח לגרום לשינוי, כי בסופו של דבר, אל תשכחו, הם אלה שצריכים אותנו, בדיוק כמו שאנחנו צריכים אותם!

התקווה והתחזית היא שככוח עבודה גדול (שרק הולך וגדל) נוכל להציב תנאים שגם ישנו את הסטנדרט בתעשייה, וגם יגרמו לבכירים בממשלה לשים לב אלינו ולחוקק חוקים שיהיו מיועדים לנו ולהגנה עלינו, בדיוק כפי שישנם חוקים רבים שמגנים על העובד, כגון הלנת שכר. דמיינו לקוח שצריך לשלם ריבית על כל יום שהוא מאחר בתשלום… רוב הסיכויים שהוא יאחר הרבה פחות, לא?…

מה אתם צופים לשנת 2019 עבורנו, הפרילנסרים, ויותר מכך, למה אתם מייחלים?

מעיין מליח, עורכת המשנה של מגזין  XPlace היא כותבת תוכן ממעלה אדומים. מעיין מעבירה את ימיה בכתיבת תוכן שיווקי במגוון נושאים, ומתן ייעוץ לפרילנסרים וכותבים בתחילת דרכם, אבל בעצם הכי אוהבת לכתוב ביקורות מסעדות. היא נהנית לקום לנוף של מדבר יהודה כל בוקר, מאוד אוהבת ספרים, הופעות ומוזיקה, והיא בעיקר לא מאמינה שהיא זוכה להתפרנס מהדבר שהיא הכי אוהבת בעולם – מילים. תוכלו לראות את הפרופיל שלה ב-XPlace  כאן.