ציטוט מפורסם של בלייז פסקל טוען כי "כל בעיות האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט בחדר, לבד". ובכן, אין ספק שהעולם הוא מקום רועש במיוחד ואנחנו לא ממש רגילים לשקט. מחקר שנערך בשנת 2013 קבע כי 104 מיליון אמריקאים נמצאים בסכנה לאבד את שמיעתם כתוצאה מחשיפה לרעש גדול מדי. מחקר נוסף גילה כי בחלק המערבי של אירופה, מיליון שנות חיים בריאות הולכות לאיבוד מדי שנה כתוצאה ממחלות לב, ליקויים קוגניטיביים וטיניטוס – הקשורים כולם לרעש שנגרם מתנועה בכבישים.
אבל רעש זה מעבר למה ששומעים. רעש יכול להיות גם פנימי, קקפוניה המורכבת מרשימות מטלות ארוכות, דד ליינים ודאגות, רועשים בתוך ראשו של כמעט כל פרילנסר או יזם שאני מכירה. בין אם אותן דאגות הן טריוויאליות ופשוטות או נוגעות לעניינים ברומו של עולם, ההפרעה שהן גורמות לנו בחיי היומיום היא זהה. כמה פעמים קרה לכם שקפצתם במיטה כי נזכרתם ששכחתם לענות על אימייל חשוב? כמה פעמים הבטתם בשעון, כאשר אתם יושבים לחוצים על קצה הכיסא בניסיון להספיק לדד ליין שעומד להגיע כל רגע? זהו רעש בשבילי. כל דבר שמסיח את דעתנו ממה שחשוב באמת.
אם גם אתם פרילנסרים או יזמים בעולם הדיגיטלי, כנראה שגם אתם מכירים את התחושה של להיות תמיד בעבודה. מחקר מוכיח כי אמריקאים בודקים את הטלפון שלהם 46 פעמים ביום בממוצע, אני הייתי מנחשת שכאשר מדובר בפרילנסרים או יזמים, המספר הזה עולה משמעותית. אנחנו משתמשים באינטרנט, בין אם בטלפון שלנו ובין אם במחשב, לכל דבר. אנחנו מקבלים מידע על חידושים בתחום שלנו, אנחנו מקבלים מיילים מלקוחות, בודקים מבצעים חדשים בחנויות האהובות עלינו, שולחים הצעת מחיר נוספת ללקוח חדש. בדקו בעצמכם, בעת שאתם קוראים את הכתבה הזאת, כמה לשוניות פתוחות יש לכם בדפדפן? כמה פעמים בדקתם את הפלאפון או עניתם לוואטסאפ בעת הקריאה?
ככה זה. עסק משגשג דורש מכם לעשות יותר עבורו. אבל האם זה באמת כך? האם אנחנו באמת צריכים להכיר את כל הרשתות החברתיות הקיימות? האם באמת שווה לקטוע ארוחת ערב עם המשפחה כדי לענות לשיחת הטלפון מהלקוח? האם הצלחה באמת נמדדת לפי מספר הלקוחות שיש לכם בכל זמן נתון? רבים מאתנו בחרו להיות פרילנסרים בכדי לברוח ממירוץ העכברים המטורף, רק כדי לגלות שפשוט נכנסו למירוץ עכברים אחר.
אז מהי הדרך הכי טובה להשקיט קצת את כל הרעש ולהחזיר שקט לחיים? פשוט לעשות סדר בבלגן.
לצמצם זה למעשה להרוויח יותר!
יש אנשים שמנקים את הבית או נפטרים מחפצים רק פעם אחת בשנה, בפסח או בחג אחר, במעבר דירה או אחרי פרידה. אצלי זה קצת שונה. מישהו פעם אמר לי שאסור לקנות חפץ חדש עד שלא מוציאים חפץ ישן מהבית במקומו, כדי לא להגיע למצב שאנחנו אוגרים חפצים ואנרגיה. אז אני מנסה לפעול כך. על כל חולצה חדשה שאני קונה, לזרוק חולצה ישנה שאני כבר לא לובשת יותר, על כל פריט איפור שאני רוכשת, אני זורקת אחד ישן, על כל ספר חדש שאני רוכשת, אני מוסרת ספר ישן שכבר קראתי כדי שמישהו אחר יהנה ממנו. זה לא קל. בהתחלה הייתי מתקשה מאד, הייתי חושבת פעמיים לפני שרכשתי משהו חדש רק בשל הקושי לחשוב על מה אזרוק בתמורה. אבל לאט לאט הקושי השתחרר. הרגשתי שאני נפטרת ממטען (תרתי משמע!), ויכולה לנשום יותר לרווחה. למעשה, התחלתי לזרוק דברים מבלי לרכוש משהו חדש שיחליף אותם, פשוט לנקות את עצמי מעודף חפצים, שברובם אין לי כלל שימוש יומיומי.
הבנתי, בדיעבד, שהפחד לצמצם, לזרוק, להפטר, הוא למעשה הפחד מהחמצה, מפספוס. איך אזרוק חולצה, ואולי ארצה דווקא בשבוע הבא ללבוש אותה? אנחנו נבהלים כשאנחנו במו ידינו סוגרים לעצמנו אפשרויות, אבל למעשה, אנחנו רק מרחיבים לעצמו את האפשרויות הקיימות. אם נחזור לדבר על החיים כפרילנסר – קולגה אחת סיפרה לי שאמרו לה שכדי לפתח את העסק שלה היא חייבת לפתוח חשבון אינסטגרם, אז היא החליטה להשקיע. לקחה קורס ארוך על השימוש באינסטגרם, פתחה חשבון והחלה לצלם, לערוך, להוסיף פילטרים ולעדכן על בסיס קבוע. תוך כמה חודשים היא הבינה שהיא פשוט לא מסוגלת לעמוד יותר בקצב וסגרה את החשבון. בחודשים לאחר שסגרה את האינסטגרם, והתמקדה באפיקים אחרים, הצליחה להעלות את התנועה לבלוג שלה ב-64%, וכמעט להכפיל את ההכנסות שהגיעו ממנו. כך, על ידי צמצום דבר אחד, היא הצליחה להרוויח יותר, יותר ממה שבאמת מעניין וכיף ורווחי.
למדו לאהוב חיים שקטים יותר
"הנפש שלנו איננה רעבה לתהילה, נוחות, ממון או כוח. הנפש שלנו רעבה למשמעות, לתחושה שהבנו איך לחיות בכדי שהחיים שלנו יהיו חשובים" – הארולד קושנר.
כשאני אומרת לאנשים שאני פרילנסרית במשרה מלאה, השאלות שמגיעות הן כמעט תמיד זהות – "את עובדת מהבית?", "את מצליחה להתפרנס מזה?", ולבסוף, "איפה מתפרסמים דברים שאת כותבת?". הגיוני בסך הכל שנחיה תמיד במצב של תחרות ורצון להרשים, אבל זה בשלב מסוים מעייף מאד, וגם לא ממש פרודוקטיבי. בסופו של דבר, לא בחרתי להיות פרילנסרית, רק כדי להיות הבנאדם המוזר במסיבה, שכולם שואלים אותו שאלות.
נכון, אנחנו מדברים הרבה על צמיחה, התפתחות, גדילה, התרחבות, אבל באמת שלצד כל אלו, אני גם רק רוצה לחיות חיים שקטים. וזה אומר שאני לא זקוקה לעשרות אלפי שקלים מדי חודש, למחזור מטורף שאני מגלגלת בשנה ומספרת עליו לאנשים, לצוות ענק של עובדים ברחבי העולם, לשם שלי שמופיע כקרדיט מתחת לכל כותרת מעניינת ברשת או בעיתונים. אני רוצה לכתוב מילים בעלות ערך, אפילו אם אותן מילים לא יהפכו אותי לעשירה. אני רוצה לבחור את הלקוחות שלי, כי אני מאמינה במוצר או בשירות שלהם, ולא כי יש להם שם מוכר, אני רוצה לתת לעבודה שלי לדבר בעד עצמה, וזה לא ממש משנה לי אם אנשים ידעו איך קוראים לי או לא.
אז איך מזמנים את השקט אל תוך החיים?
עוד ציטוט מקסים ורלוונטי לענייננו שייך למשורר ראלף וולדו אמרסון שאמר כי "קל לאדם החי בעולם לפעול לפי דעת העולם, קל לאדם החי בבדידות לפעול רק לפי דעת עצמו, אך איש גדול הוא זה שיכול לשמור על העצמאות שבבדידות ,גם בתוך קהל רחב".
אז אולי אתם לא יכולים לקפוץ על מטוס ליעד נידח, שקט ומבודד, או להצטרף למנזר או לאשראם בהודו בשביל קצת שקט, אבל אתם כן יכולים לזמן שקט אל תוך החיים הנוכחיים שלכם, לא משנה היכן אתם נמצאים. נסו את אחד מהטיפים הבאים –
- התחילו כל בוקר לאט ובשלווה – כשהיום מתחיל רגוע, הוא ממשיך רגוע. נסו להתחיל את היום בלי מחשב או סלולרי, קחו את הזמן והכינו לעצמכם ארוחת בוקר מושקעת, הכינו כוס קפה חמה ומפנקת, חכו קצת לפני שאתם צוללים אל תוך טירוף העבודה.
- אל תסתכלו על הטלפון כאשר אתם עובדים או אוכלים – זה קשה, נכון, אבל ברגע שתניחו לטלפון בצד (במצב שקט) תגלו שאתם מצליחים להתרכז לזמן ארוך יותר. כשאתם מבצעים דבר אחד, כמו לשוחח בטלפון, לכתוב, לעבוד, לאכול – התרכזו רק בדבר האחד הזה, ללא הסחות דעת.
- בדקו איזו רשת חברתית גוזלת מכם הכי הרבה זמן וסגרו אותה – לרשתות החברתיות כיום יש נטייה לשאוב אותנו לחור שחור של בזבוז זמן. אני לא אומרת שאתם צריכים להסגר בבית עכשיו בלי שום קשר אינטרנטי, אבל לא חייבים גם פייסבוק גם אינסטגרם, גם טוויטר, גם סנאפצ'אט, גם מיוזיקלי וגם וואטסאפ. קבלו בחירות נכונות עבור הזמן שלכם.
- שבו בשקט עם חבר – אנחנו בדרך כלל נוטים להלחץ משתיקות מביכות בשיחה, אבל למעשה, מדובר ברגעים שיכולים להיות מאד מיוחדים. בפעם הבאה שאתם יושבים עם חבר ויש הפוגה בשיחה, פשוט קבלו אותה. שבו בשקט קצת ותראו מה יקרה.
- עצרו את המוזיקה – גם אתם מאזינים למוזיקה בעת העבודה או בנהיגה? נסו לעצור אותה לרגע. נסו לחשוב למה קשה לכם לחיות בדממה, האם אתם משתמשים במוזיקה כדי להסיח את עצמכם מבעיה כלשהי ממנה אתם מנסים להתחמק? אולי הגיע הזמן להתמודד עם הבעיה.
- בטלו מנויים לרשימות אימייל – לאחרונה עשיתי ניקוי יסודי של תיבת המייל שלי. נמאס לי מספאם, מבצעים, עלונים, חדשות, דברים שלא נוגעים אליי כלל, ושאת רובם מעולם לא פתחתי. גם ניקוי בלגן אינטרנטי יכול ליצור קצת שקט בחיים, בדיוק כמו ניקיון אמיתי.
אז איך אתם מכניסים שקט לחיים שלכם? מה הטיפים שלכם לחיים יותר רגועים?
אחלה כתבה, הבאת ציטוטים לעניין ונקודות מעניינות למחשה. כבר מתכווץ לי הלב במחשבה מאיזו חולצה אני הולך להיפטר ראשונה (לא בציניות). shaפו.
מאוד נהניתי לקרוא 🙂 אני בתהליך של צמצום ונגעת בדברים שאני מאוד מתחברת אליהם.
ממליצה בחום להשתמש בארכיון של ווטסאפ, זה ניקיון מאוד טוב של רעש
כל כך מדויק.
כתיבה נעימה ובגובה העיניים.
תודה 🙂
תענוג גדול לקרוא את המאמר.
הוא באמת נוגע בנסיון המתמשך שלנו למצוא את השלווה המיוחלת ( מאוד מתחבר לדברים שלמדתי בקורס מיינדפלניס)
תודה ענקית
כתיבה נעימה וקולחת,
רעיונות חשובים!
אהבתי את ענין הנקיון האינטרנטי,
באמת חכם להתחיל את הבוקר בארוחה שקטה ללא תקשורת.
רעיונות יפים וכתיבה טובה. אבל מסירת ספר תחת ספר חדש? לעולם לא!
תודה מקסים, למה לא כתוב מי הכותבת?
מאמר מדהיםם נהניתי והתחברתי מאוד 🙂
כל הכבוד.
מינימליזם זה התשובה.
בהצלחה לכולם.
כתבה נהדרת! תודה רבה!
תודה
כל כך נכון, באמת חשוב לשים לב כמה לחץ יש ביום יום ולא לתת ללחץ הזה להשפיע על חיינו.
פוסט חשוב ומועיל
תודה !
כתבת ממש יפה!
אני ממש מתחבר לכל מה שכתבת ואני שמח שיש עוד אנשים כמוני בעולם😛
וכן אני מצליח להיות עם עצמי,אחרי עבודה עצמית (וזה משתלם).
תודה רבה בהחלט את כותבת עם משמעות,
ודרך אגב אני ממליץ לך לגגל קצת על "אדם רגיש מאוד"
או באנגלית hsp.
בהצלחה בגילויים(אם יהיו).
שנה טובהה
מאמר מדהים.
תודה רבה.