הרבה פעמים כשאנשים שואלים אותי מה אני עושה למחייתי ואני אומרת שאני כותבת תוכן, הם שואלים אותי בתגובה "מה זה, כמו עיתונאית?". לרוב מדובר בקרובי משפחה מבוגרים יותר שלא לגמרי חשופים לעולם המדיה דיגיטלית, ומבחינתם כתיבה מתרחשת רק בעיתונים או בספרים. לאותם אנשים אני עונה שזה ממש לא אותו דבר וכשמבקשים ממני להסביר מה ההבדל, אני פוצחת בנאומים ארוכים כשבעצם מה שאני מנסה להסביר הוא שההבדל הכי משמעותי בין סוגי הכתיבה הוא המהות של הטקסט. למי אני כותב? מי עתיד לקרוא את זה? האם אני מוכר משהו או רק מספק ידע? מאז ועד היום היו עיתונאים שליחי הציבור, אשר עבודתם היא להעביר מידע אמין, נטול פשרות ואינטרסים אל הציבור. אז איך עושים את זה בצורה הנכונה ולומדים למשוך את הקורא גם כשאתה פרילנסר?

 

אז מה בעצם עושים בתור עיתונאי?

בתור עיתונאים, אתם תכתבו טקסטים שיש להם מהות מאד מסויימת, והיא בעיקרה לשכנע את הקוראים לקרוא את מה שכתבתם. זה נשמע מעט מוזר, אבל בניגוד לכתיבה שיווקית למשל, או לכל כתיבה במדיה הדיגיטלית, הקורא שלכם לא מגיע אליכם בכוונה תחילה. הוא לא חיפש בגוגל מילים שהובילו אותו אל הכתבה שלכם, לא צץ לו דף נחיתה מול העיניים בהקשר לנושא שעליו קרא והוא גם לא עשה לייק לעמוד שלכם בפייסבוק וקיבל את התוכן הרלוונטי. הקורא הממוצע של העיתון קיבל את העיתון לידיו ועכשיו זה התפקיד שלכם לגרום לו לבחור לקרוא דווקא את מה שאתם כתבתם, מתוך שלל הכתבות בעיתון. בנוסף, בניגוד לתוכן שיווקי, תוכן עיתונאי חייב (לפחות במידה מסוימת) להיות נטול אינטרסים וחף מדעות קדומות. אתם לא מוכרים כלום, אלא מהווים צינור של מידע ברור ונהיר אל הקוראים שלכם, וחשוב מאד לנטרל את האישיות שלכם ואת מחשבותיכם האישיות בעת שאתם מעבירים את אותו המידע.

 

הכותרת שעושה את כל ההבדל

במקרה של עיתון, אין מקום לקלישאה כמו "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו". כאן, הקנקן הוא זה שיקבע אם הרווחתם קורא או לא, ומהו אותו קנקן? הכותרת שלכם. כותרת של כתבה בעיתון היא הדבר הכי חשוב שתכתבו, והיא זו שתשכנע את הקורא להשאר. הכותרת צריכה להיות מעניינת מספיק בשביל למשוך תשומת לב, מסתורית מספיק כדי שהקורא ירצה להמשיך ולקרוא ולא ירגיש שהוא קיבל כבר את כל התשובות שרצה רק בזכות הכותרת, ארוכה מספיק כדי שהקורא ירגיש שהוא עומד לקבל תשובות לשאלות בנושא שמטרידות אותו, וקצרה מספיק כדי שהוא לא יאבד עניין. משימה מורכבת? ללא ספק. מציאת כותרת מתאימה היא למעשה עבודת קופירייטינג שמצריכה יצירתיות, ניסיון, הכרה עם הקוראים ודימיון. אחרי שתקבלו פרויקט ספציפי של כתיבה, אני ממליצה לכם לקחת כמה גיליונות ישנים של אותו עיתון או מגזין ולקרוא את סוגי הכותרות שמככבות בעיתון, להבין מה רגילים הקוראים של אותו עיתון לקבל, ולשאוב מהן השראה לפרויקט שלכם.

 

איך כותבים במספר מילים מוגבל?

עוד אתגר העומד בפני עיתונאים פרילנסרים הוא אתגר מכסת המילים. לרוב, כשאנחנו כותבים במדיה הדיגיטלית, אין לנו מכסת מילים מקסימלית ואפילו להפך. בדרך כלל נקבל מכסת מילים מינימלית, וכל מה שנבחר להרחיב מעליה יתקבל בברכה. גוגל, כבר הבנו, אוהב ומעריך תכנים ארוכים והם יותר טובים בהיבט הקידומי של האתר בו יכנס הטקסט. גם כאשר כותבים עמוד "אודות" או דף בית לאתר, לא נעבוד עם מכסת מילים, וגם אם נתבקש להשאיר טקסט קצר, עדיין נוכל לשחק אתו על מנת שנבטיח שכל רעיונות ונקודות המפתח שלנו יכנסו אל הטקסט. בכתיבה עיתונאית אין הרבה משחק. עורך העיתון מקציב לנו כמה אינצ'ים בודדים בעמוד, ומגדיר את מספר המילים שיכנסו לתוך האינצ'ים הללו. חריגה של אפילו 7 מילים, תשנה את עיצוב העיתון ותגרור נזיפה ובקשה לקיצוץ. בכתבות תחקיר ארוכות לרוב נקבל מכסת מילים מספקת, אך כאשר אנו כותבים ידיעה קצרה על אירוע שהתרחש, עלינו להכניס את כל פרטי האירוע בתוך מכסת מילים שלרוב לא תספיק לנו. בדיוק כאן ניכרת האומנות בכתיבה עיתונאית – כמה אנו יכולים להעביר רעיון בתוך מסגרת האינצ'ים שהוגדרה לנו, ואיך לא נגרום לקוראים להרגיש מקופחים, או שיש מידע חשוב שהם לא קיבלו.

 

סוגי הכתיבה העיתונאית

אני מדברת כאן על כתיבה עיתונאית כאילו זה נכנס בתוך קופסה מקצועית אחת, כשלמעשה מדובר בהמון סוגים שונים של עבודה. כתיבת תחקיר שונה לגמרי מכתיבת ידיעה חדשותית, כתיבת כתבה קלילה לעמוד האחורי שונה לגמרי מכתיבת ידיעה בעמוד הראשי, כתיבת טור שונה לחלוטין מכתיבת ראיון מעמיק עם הסלב החודשי, ועדיין כל מה שציינתי כאן נחשב לכתיבה עיתונאית. חשוב להבין כי כל אחת מהמטלות האלה מצריכה כישרון ויכולות שונים, ויש גם להתייחס אליהן בצורה שונה. כתבת תחקיר תדרוש לעיתים שבועות של עבודה, ראיונות, קריאת חומרי רקע וברירת המוץ מן התבן. ראיון מעמיק יצריך הכרות עם הנפש שאתם אמורים לראיין והכנת השאלות מראש (תוך התייעצות עם צוות הניהול של האושיה ואישור הנושאים עליהם מותר ואסור לדבר), כתיבת ידיעה חדשותית תצריך לרוב ביקור במקום האירוע, תשאול המעורבים והשגת ציטוטים רלוונטיים ממקורות ועוד. רוב העיתונאים לא יגעו בכל הנושאים הללו אלא ילכו ויתמקצעו בתחום אחד בלבד. אם אתם פרילנסרים, כנראה שכן תדרשו לקצת יותר מעיתונאי שכיר בעיתון קבוע, אבל יחד עם זאת יש להבין כי בתחום הזה, כל ניסיון הוא ניסיון טוב, במיוחד לעיתונאים מתחילים.

 

הקשיים של כותב פרילנסר

הקושי הגדול הוא לא להכיר לעומק את אופי העבודה בעיתון. כפרילנסרים, אתם תנדדו הרבה פעמים בין עיתון לעיתון, בין מחלקה למחלקה, ויהיה עליכם להבין וללמוד את נהלי העבודה ואת קהל הקוראים, גם אם מדובר בכתיבת ידיעה חדשותית של 200 מילה אחת לחודש. על מנת להצליח בעבודתכם, ולהיות הפרילנסר הקבוע שאליו מתקשרים, תצטרכו להבין את נבכי העיתון בו אתם עובדים, להבין מה נדרש מכם ובעיקר לעמוד בדד ליינים שיכולים להיות לחוצים במיוחד. לא מן הנמנע שעורך יתקשר אליכם באמצע הלילה כדי שתכתבו לו כתבה על אירוע שהתרחש ממש ברגעים אלו וצריך להופיע בגיליון של מחר. נכון, יש גם תחומים הרבה יותר רגועים, כתיבה עיתונאית קלילה שלא מצריכה מחקר או שיחות באמצע הלילה (כמו כתיבה מגזינית לירחונים או שבועונים) אבל גם כאן תצטרכו להכיר את קהל הקוראים על מנת לדעת להתאים אליו את משלב השפה והתוכן הרלוונטי.

 

השורה התחתונה בכתיבה עיתונאית (ואולי בכל סוגי הכתיבה בעצם) היא ניסיון. ככל שתתמקצעו, תחקרו, תכירו ותכתבו, כך תראו שהכתיבה הופכת לקלה יותר ויותר, ומי יודע, אולי גם תקבלו הצעה להצטרף אל עיתון כלשהו כחבר צוות מן המניין.

 

האם התנסיתם בעבר בכתיבה עיתונאית? אילו טיפים אתם הייתם נותנים לעיתונאים פרילנסרים מתחילים?

 

מעיין מליח, עורכת המשנה של מגזין XPlace, היא כותבת תוכן ממעלה אדומים. מעיין מעבירה את ימיה בכתיבת תוכן שיווקי במגוון נושאים, ומתן ייעוץ לפרילנסרים וכותבים בתחילת דרכם, אבל בעצם הכי אוהבת לכתוב ביקורות מסעדות. היא נהנית לקום לנוף של מדבר יהודה כל בוקר, מאוד אוהבת ספרים, הופעות ומוזיקה, והיא בעיקר לא מאמינה שהיא זוכה להתפרנס מהדבר שהיא הכי אוהבת בעולם – מילים. תוכלו לראות את הפרופיל שלה ב-XPlace כאן.