המולטי-פונקציונאלי מול המומחה

דרישות ה-"Full stack" כובשות את כל תחומי הפרילנס

מאת: מעיין מליח

אין הרבה פרילנסרים שלא מכירים את זה. לקוח שוכר אותנו לעבודה ומבקש "על הדרך" עוד משהו. אם את כבר כותבת סטטוס לפייסבוק אז למה שלא תעצבי את התמונה וגם תתזמני את הפרסום של הסטטוס? אם אתה כבר מעצב דף נחיתה אז למה שלא גם תעשה את כל הצד הטכני וגם תדאג לבדוק אחר כך אם הוא בכלל ממיר? גם כאן ב-XPlace קל למצוא מודעות שמבקשות את כל העולם תחת מודעה אחת וקשה שלא להרגיש מעט נחות אל מול כל הדרישות המפורטות.

לא שאני מאשימה, בינינו. הרי הרבה יותר כיף להעביר את כל המשימות והצרכים לאדם אחד ולתת לו לפתור לנו את כל הבעיות ולענות לנו על כל הצרכים, וגם אנחנו היינו מתוסכלים אם היינו צריכים ללכת לחנות אחת בשביל חלב, לחנות אחרת בשביל ביצים ולחנות שלישית בשביל קמח. הבעיה מתחילה כשההתעסקות בכמה דברים במקביל מונעת ממך לבצע את העבודה שלך כהלכה. בואו נדבר על זה רגע.

לדעת משהו אחד על הכל, והכל על משהו אחד

החלטתי לאגד לשיחה בנושא כמה אנשי תוכן, דיגיטל ושיווק בכללי כדי לראות מה הם חושבים על תופעת ה-"פול סטאק״ הנדרשת היום גם מכותבי תוכן ואנשי דיגיטל.

ניר קרן, איש דיגיטל, מספר לי: "אני מציע את כל השירותים כחבילה. אני יודע לעשות הרבה דברים, לי זה חלק מהעבודה וללקוח זה מרכז הכל במקום אחד. פעם מישהו אמר לי שמעניין אותו רק מה שהוא יודע, אני בעד לדעת כמה שיותר".

גל שרון משיח, כותבת תוכן, מייצגת היטב את שני הצדדים בוויכוח: "נדמה שכל חברה תעדיף לשלם ל"one stop shop" בעבור מכלול שירותים. מצד שני, הרבה חברות מבינות כי מדובר ב"תפסת מרובה – לא תפסת". לעובדים לפעמים עדיף להיות מולטי-טאסקים כדי להשתפר, להתמקצע וגם להפיג שעמום, אבל משלמים להם על זה הרבה פחות".

ורוני ריבלין, כותבת תוכן, אומרת נחרצות: "אני שונאת את התופעה. זה כמו עורכי דין שמתמחים בהכל ואפילו המצאתי לזה שם – "כלבודין". אני לא הייתי הולכת לעורך דין כזה".

גם קופירייטר וגם עובד מחסן

נדמה כי הפרילנסרים הבינו באיזשהו מקום שהיכולות המרובות/פול-סטאק הן מטבע בשוק הזה, ועוד יתרון שעוזר לך להתבלט מעל הקולגות שלך, בעולם בו כמות הפרילנסרים רק הולכת וגדלה, ואנחנו מתנפלים על לקוחות איכותיים כמו להקת כלבים על ארוחת הצהריים. והגבול? כנראה שאין.

ג', קופירייטר שהיה חלק מהדיון אבל ביקש שלא להזדהות, סיפר לי סיפור מזעזע ומצחיק כאחד: "המשרד הראשון שקיבל אותי לעבודה לקח אותי בתור קופירייטר אבל נאלצתי גם להיות עובד מחסן במקביל. לבוס של משרד הפרסום הייתה גם חברת קד"מ. אז למה לא לחסוך על עובדים? הייתי אורז אלף חנוכיות או איזה שטות אחרת ואחרי זה גם מקליט את תשדיר הרדיו למבצע לחנוכה. אחרי התקופה אצלו הייתי חייב להתנתק וטסתי לשלושה חודשים להודו ונפאל. הוא שאל אם לחכות לי שאחזור. אמרתי לא. ממש לא. ממש ממש ממש לא".

כששאלתי את ג' למה לדעתו קורות סיטואציות כאלה ומאין זה נובע הוא ענה בכנות: "יש הרבה אנשי פרסום שרואים בקופירייטר כסוג של ״כותב בדיחות״ ואולי מדי פעם מביא איזו הברקה, אבל זה לא מקצוע בעיניהם. משם נובע הזלזול. הזילות במקצועות של מעצב או קופירייטר ניכר בהרבה מקומות. זרוק מילה, זרוק עיצוב, יאללה גם ככה לוקח לך כמה דקות… אבל פעם שאלו את הזמרת היוצרת סיה, ״אם לוקח לך רק כמה דקות לכתוב להיט, למה את גובה כל כך הרבה כסף?״ אז היא ענתה שכדי להגיע לכמה דקות האלה, לקח לה שנים רבות של עבודה והתמקצעות. וזה נכון. אני מאמין שקופירייטרים ומעצבים לא נולדים מבריקים ברגע, ועם השפשוף והניסיון הם משתפרים".

תפסת מרובה – לא תפסת

אריאלה מסרסקי, כותבת אחרת באותה שיחה, בחרה לנסח את זה בצורה קצת יותר חדה ותמציתית: "מבחינתי תפסת מרובה לא תפסת. לצערי אני לא חזקה בפוטושופ לא משנה כמה ניסיתי, אבל אני חושבת (אם יורשה לי) שאני אשת תוכן תותחית. להיפסל לתפקיד תוכן רק כי אני לא משהו בעיצוב זה מבאס, וחבל לי להשקיע מאמצים אדירים בשיפור תחומים שאני חלשה בהם במקום להתמקצע עוד יותר בחוזקות שלי".

ומירב בן יאיר מגלה לי שזה חולש על הרבה יותר תחומים ממה שחשבתי: "אני חושבת שעניין השילובים בין התפקידים השונים קורה רק בגלל שעובדים מסכימים לזה, ברור שזה לא צריך לקרות וצריך לדעת לסרב לזה.
אגב, הנושא קורה גם במקצועות ההנדסה המובחרים וגם בהייטק".

הכירו את המולטי-פונקציונאלי

אז אם דיברנו על הרקע של המונח Full stack, אספר לגם קצת על המונח הנוסף בו אני משתמשת כאן בכתבה – האדם המולטי-פונקציונלי את המונח (או מונח דומה לו: "המולטי-פוטנציאלי") שמעתי לראשונה באותה שיחה מעניינת שערכתי, ואחר כך צפיתי בהרצאת TED של Emilie Wapnick– הרצאהקצרה ומרתקת (12 דקות של צפייה מומלצת ביותר!) שמספרת על האדם החדש. נסו לראות אם אתם מזהים את עצמכם בשורות הבאות – מגיל קטן שאלו אתכם מה תרצו להיות כשתהיה גדולים ולא ידעתם לענות, ולא, לא כי לא היה לכם משהו שמספיק מעניין אתכם, אלא כי היו יותר מדי דברים כאלה. רציתם להיות גם זה וגם זה וגם זה, והתעניינתם בכמה תחביבים וחוגים עוד מגיל צעיר. תמיד אמרו לכם שכשתגדלו תמצאו את הייעוד המוגדר שלכם, והנה, גדלתם וזה לא קרה. אתם עדיין מתעניינים בכמה תחומים במקביל, כשאף אחד מהם לא עולה במיוחד מעל השאר, וככל שהזמן עובר, אתם רק מגלים עוד ועוד דברים שאתם מתעניינים בהם וגם טובים בהם.

אלה הם קווים לדמות של האדם המולטי-פונקציונאלי, ברוך הכשרונות, זה שהיה נקרא בעבר "איש הרנסנס". עבור הרבה מן המעסיקים, אלה גם קווים לדמותו של הפרילנסר האולטימטיבי.

מולטי- פונקציונאלי – עסקה משתלמת

המולטי- פונקציונאלי הופך להיות פרילנסר מעולה משום שהוא חולש על כמה תחומים במקביל. רוב המולטי- פונקציונאליים, הם אנשים שבאמת ובתמים מתעניינים בכמה נושאים ולכן לא רק מכירים אותם באופן חפיף, אלא לומדים ומתמקצעים בהם (עד כמה שאפשר בתוך מסגרת הזמן שהקציבו לתחום הזה). הם מגיעים לפרויקט או לעבודה עם ידע בכמה תחומים במקביל ועושים למעסיק או ללקוח חיים מאד קלים. בנוסף, ואולי אף יותר חשוב, פרילנסר שהוא מולטי-פונקציונאלי מהווה חסכון כלכלי משמעותי ללקוח, במקום לשלם ל-5 בעלי מקצוע שונים, הוא ישלם רק לאחד שיעשה את כל התפקידים. נכון, הוא ישלם לו יותר ממה שהיה משלם עבור בעל מקצוע בודד, אבל רוב הסיכויים שהסכום לא יגיע לעולם לסכום שווה ערך ל-5 משכורות שונות לבעלי מקצוע שונים. 

שי וייסברוד, מפתח אתרים ויועץ שיווקי, מספר על החוויה שלו כמולטי-פונקציונאלי: "כשהתחלתי להיכנס לעולם השיווק הדיגיטלי הכרתי ולמדתי כמה תחומים שונים- פיתוח אתרים, כתיבת תוכן ועוד. למדתי להבין שלהרבה עסקים, ובמיוחד לעסקים קטנים, יש פחות יכולות לשלם לכל בעלי המקצוע בתחום השיווק, הפיתוח והתוכן, והם מחפשים פתרונות ממוקדים באדם אחד שיוכל לענות להם על כל הצרכים. כשהייתי שכיר, עבדתי בתור מנהל שיווק ולמעשה יצרתי את מחלקת השיווק במו ידיי. אני הקמתי את כל המערך השיווקי וניהלתי את כל הפעילות השיווקית, כלומר ,חבשתי את כל הכובעים האפשריים במחלקה. לאט לאט התחלתי לגייס אנשים, הבאתי כותבי תוכן, הבאתי אנשי SEO והורדתי מעצמי כובע אחר כובע". אי אפשר להכחיש כי שי הגיע למקום בו הוא יכל לגייס, לנהל ולהנחות צוות מגוון בזכות העובדה שהוא חבש את כל הכובעים וכמו מנצח על תזמורת, כבר הספיק להכיר את כל כלי הנגינה בניצוחו.

לפי שי, הבחירה במולטי- פונקציונאלי היא בהכרח כלכלית, כי כשיש תקציב גדול יותר, התמונה משתנה. "בחברות גדולות, ככל שהתקציב יותר גדול, כך בעלי העסק מנסים לייצר הפרדה בין תפקיד לתפקיד. כשהם יכולים להרשות את זה לעצמם, הם תמיד יעדיפו אדם אחד על משימה, כדי שיוכל להתמקד באותה משימה ב-100 אחוז". קל להבין מדבריו של שי, שלקוחות נוטים לחשוב, גם אם זה לא ממש נכון, שעבודה טובה באמת מתבצעת רק כאשר כל אחד נמצא בתחום שלו ועושה את מה שהוא הכי טוב בו, אבל בניסיון לחסוך כלכלית, הם יבחרו באדם אחד לכמה תפקידים, גם אם מבחינתם זה אומר לוותר מעט באיכות ביצוע העבודה.

אז מה עדיף?

הצלחנו לבסס את ההבדל בין המקצוען המומחה – זה שיודע לעשות דבר אחד ומשתדל לעשות אותו הכי טוב שאפשר, לבין המולטי- פונקציונאלי, זה שעושה המון דברים במקביל, וכל פעם לומד נושא חדש ומתפתח איתו. ואנחנו גם מבינים היטב את היתרונות והחסרונות בכל טיפוס – המומחה יכול לספק רק שירות אחד, ואם תרצו שירותים אחרים, תצטרכו לרדוף אחרי בעלי מקצוע נוספים, אבל הוא ייתן את השירות האיכותי והמקיף ביותר בתחום הספציפי שלו, בעוד שמולטי-פונקציונאלי שהספיק להכיר, לעבוד ולהתמקצע בכל אחד מהתחומים הנלווים יחסוך לכם כסף וזמן בכך שיספק לכם מגוון שירותים תחת קורת גג אחת, אך יתכן וחלק מהשירותים לא יהיו באותה רמה ואיכות כמו של אדם שמתמחה בשירות הספציפי הזה במשך כמה שנים טובות. מה עדיף? אין תשובה חד משמעית. הכל תלוי בצרכים של הלקוח, בהיקף הפרויקט, התקציבים שעומדים לרשותו ויכולות הניהול השוטפות.

הפתרון האישי שלי

אני לא מולטי- פונקציונאלית. זה לא שהרבה דברים לא מעניינים אותי, כי הם בהחלט כן, אבל לא היה לי רצון להפוך אף אחד מהם למקצוע מלבד המקצוע שלי – כתיבת תוכן. אבל… אני לא רוצה לאבד את הלקוחות שמחפשים את המולטי. הלקוחות שרוצים לזרוק עלייך כסף ושתפתרי להם את כל הבעיות בלי שיצטרכו לרוץ, לחפש, לסנן, והרבה פעמים גם להתאכזב. הפתרון שלי היה למצוא מומחים אחרים כמוני לעבוד איתם בשיתוף פעולה. יש לי את ה-״צוות שלי״ מעצב, איש שיווק, איש SEO, מתכנת ועוד, כך, במידת הצורך אני יכולה להציע ללקוח חבילה כוללת של כל השירותים שלנו ביחד. כל אחד מהם עושה הנחה קטנה (שמשתלמת להם כי נחסכים מהם תהליכי חיפוש הלקוח, משא ומתן, אפיון הלקוח ועוד) וכך הלקוח מקבל חבילה משולבת ומושלמת (one stop shop), כאשר כל התקשורת והניהול עובר דרכי.

ספרו לי קצת עליכם – האם אתם מתמקצעים ומתמחים בתחום בודד או שאתם פורשים את עצמכם בצורה רוחבית מולטי-פונקציונאלי פול-סטאק? האם אתם מאמינים בצורת עבודה אחת בלבד שהיא הנכונה או שאתם פתוחים לשנות את דרך העבודה בהתאם לבקשות הלקוח וצרכי השוק?

מעיין מליח, עורכת המשנה של מגזין  XPlace, היא כותבת תוכן ממעלה אדומים. מעיין מעבירה את ימיה בכתיבת תוכן שיווקי במגוון נושאים, ומתן ייעוץ לפרילנסרים וכותבים בתחילת דרכם, אבל בעצם הכי אוהבת לכתוב ביקורות מסעדות. היא נהנית לקום לנוף של מדבר יהודה כל בוקר, מאוד אוהבת ספרים, הופעות ומוזיקה, והיא בעיקר לא מאמינה שהיא זוכה להתפרנס מהדבר שהיא הכי אוהבת בעולם – מילים. תוכלו לראות את הפרופיל שלה ב-XPlace כאן.