הרעלת פאראצטמול

הרעלת פאראצטמול

 

מבוא
פאראצטמול, או בשמה המסחרי בישראל- אקמול, היא אחת התרופות הנמצאות בשימוש התדיר ביותר בישראל ובעולם המערבי בכלל, החל משנות החמישים של המאה הקודמת, אז פותחה לראשונה. כיום תרופה זו אינה מצריכה מרשם רופא. התרופה זמינה במגוון רחב של תכשירים, רובם ללא חומרים פעילים אחרים, אך קיים גם מגוון של תכשירים משולבים. השימוש בפאראצטמול להורדת חום בילדים הוא נרחב ביותר.
השימוש הנרחב וחוסר הערכת הרעילות האפשרית הטמונה בתרופה זו גרם לכך שהיא המובילה מבין כל התרופות שבשימוש במקרי הרעלה - בילדים ובמבוגרים כאחד.
השימוש בתרופה נעשה לשם שיכוך כאבים ולהורדת חום. החומר פאראצטמול מעכב סינתזת פרוסטוגלנדינים (הורמונים שומנים המהווים חלק ממרכיב קרום התא) ע"י חסימת ציקלואוקסיגנז 3 במערכת העצבים המרכזית. הוא חוסם בפריפריה את יצירת הכאב, ומוריד חום דרך עיכוב המרכז התרמורגולטורי, לשם הסדרת חום בהיפותלמוס.

פאראצטמול נספג בעיקר במעי הדק ומפורק בכבד. אי ובהתאם לכך, רוב הנזק שנגרם בעקבות צריכה מוגברת של פאראצטמול מתרכז בכבד. הכבד מסוגל לנטרל כמות מסוימת של רעלים וכימיקלים ביחידת זמן נתונה, ולכן עלול להיווצר מצב בו בצריכה מוגברת של חומר מסוים הכבד לא יעמוד בקצב הפירוק.

הרעלות יכולות לנבוע ממספר סיבות : לקיחה מכוונת של מינון גבוה (למשל בניסיון אובדני), טעות בחישוב המינון על ידי הורים או מטפלים רפואיים, שימוש בתכשירים המתאימים למבוגרים או
  אנזים אשר נמצא ) p450צריכה בו זמנית של תרופות המשנות את פעילותו של האנזים ציטוכרום   

בתאי הכבד ולוקח חלק במטבוליזם של תרופות). כמו כן הרעלה יכולה לנבוע מדילול רמות הגלוטתיון (הרחבה בפסקה הבאה), כפי שקורה בצום ממושך, בתת תזונה, ובצריכת אלכוהול כרונית.

מהן ההשלכות של צריכה מוגברת של פאראצטמול ?
.NABQI פירוק רגיל של פאראצטמול בכבד מביא ליצירת תרכובת ביניים רעילה הקרויה
תרכובת זו מנוטרלת ע"י הפפטיד גלוטתיון שאחראי לנטרול חומרים מחמצנים רבים בתא. כשאדם      מתחיל להגיב עם NABQI צורך כמות גדולה של פאראצטמול מתכלה מלאי גלוטתיון, וה-
המולקולות המרכיבות את התאים. הראשונים להיפגע הם תאי האזור הצנטרילובולרי בכבד, אזור שבו נמצאים התאים הקרובים ביותר לוורידים המביאים את החומר מהמעי, וכתוצאה, מצטברים בתאים אלו ריכוזים גבוהים של פאראצטמול. מות התאים מתפשט במהרה לכל הכבד דבר המהווה סכנת חיים.

 

סימפטומים
בשלבים הראשונים הרעלת פאראצטמול גורמת לסימנים עדינים בלבד וכדאי לאבחן את ההרעלה כבר בהתחלה על מנת למנוע את התקדמות הנזק הכבדי.
מקובל לחלק את ההרעלה לארבעה שלבים:

1.  שלב זה נמשך מחצי שעה לאחר לקיחת פאראצטמול (זמן הספיגה) ועד לאחר 24 שעות- בזמן זה החולה מרגיש בחילות, הקאות, הזעה מוגברת, חולשה ועייפות.

2. שלב זה נמשך 24-72 שעות לאחר לקיחת התרופה - בשלב זה דווקא חל שיפור בהרגשת החולה אך בד בבד מתפתחת פגיעה כבדית ו/ או כלייתית אותה אפשר לראות רק בבדיקת מעבדה. לאחר 36 שעות יכול להתפתח כאב בטן ברביע ימני עליון לצד רגישות במישוש של הכבד.

3.  72-96 שעות מתחילת הסימפטומים - הסימפטומים שהופיעו בשלב הראשון חוזרים בצורה חזקה יותר ונלוות אליהם גם צהבת (עקב בילירובין), בלבול בגלל אנצפלופתיה כבדית ועליה ברמות האנמיה בדם. המדדים המעבדתיים שמצביעים על הפגיעה בכבד ו/ או בכליות ממשיכים לעלות.

4. מהיום הרביעי ועד שבועיים לאחר ההתחלה - אם החולה שרד את השלב החריף של ההרעלה הוא נכנס לשלב ההחלמה. בשלב זה הכבד משתקם וחוזר לתפקד בצורה תקינה. חשוב לציין שבמקרה שהחולה מבריא, הרעלת פאראצטמול אינה גורמת לנזק ארוך טווח לכבד.

טיפול
במקרים של הרעלת פאראצטמול משתמשים באצטילציסטאין על מנת לסתור את הרעל. תרכובת זו, המשמשת בעיקר לטיפול בשיעול ובברונכיטיס, הינה נגזרת פשוטה של החומצה האמינית ציסטאין, אליה קשורה קבוצת אצטיל. ציסטאין היא אחת משלוש חומצות האמינו המרכיבות את גלוטתיון, כך שתוספת ציסטאין מקלה על הגוף לייצר גלוטתיון. בנוסף לאצטילציסטאין ישנן יכולות
 ומנטרל אותו.                                     NABQI אנטי מחמצנות, ולכן הוא מגיב במידת מה עם ה-

ברמת הפראמדיק בשטח
בשטח, לא ניתן לטפל ישירות בהרעלה. אמנם יש צורך בביצוע אנמנזה מקיפה בנידון על מנת להבין את חומרת המצב. כמו כן ניתן לתת נוזלים על מנת לדלל את ריכוז החומר בדם, ובכדי לעזור לכליות להתמודד עם הנזק.