בוחרת באור

בס"ד

   בכל פעם שאני מתבוננת לעומק על תזונה נכונה, בריאות טבעית ושינוי הרגלי האכילה,
זה נראה לי כמו משחק של אור וחושך.

מין ריקוד כזה, של שני כוחות בתוכי -

האחד רוצה בטובתי, דואג לבריאות שלי, מציג לי אותי מלאת כוחות, שמחה, חיונית ושוקלת עשרה קילוגרמים פחות (לפחות), מרחף על בימת הפנימיות שלי עם שרביט בידו, וכל פינה שהוא נוגע בה מוארת באחת.
הוא כבר מכיר את הצעדים של המחול הזה, ידו האוחזת במקל הקסמים הנוצץ נשלחת בקלילות והופכת את הקפה של הבוקר למים עם לימון, את הפסטה לתבשיל קינואה עם בטטה שמשביע ולא מכביד עלי, ואת הגבינה הצהובה לסלט עשיר בירק, מנוקד בשעועית מש מונבטת.

הרקדן השני בסצנת התזונה שלי, הוא אותו ההרגל הישן והטוב (או שלא?), מוכר וממכר, ועם הופעתו מתעמעמים האורות על הבמה.
הכוריאוגרפיה שלו מלאת ביטחון ויציבות, ומשדרת את אותם משפטי מפתח קבועים המתנגנים ברקע -
הכל – אותו – דבר.
בלעדיי את לא יכולה.
תאמיני לי, אין מחר, אז תחיי את הרגע.

ובסופו של יום, כשהמסך יורד, עם מה אני נשארת? איזה כוח נותן את הטון יותר?

בתור הצופה היחידה בהצגה היומית הזו, יושבת אי שם על אחד הכיסאות באולם, זה תמיד תלוי בנקודת המבט שלי.

כי גם בימים גשומים מבית ומחוץ, כשכל היום שלי מתנהל שלא כסדר, יש לי את האפשרות להריץ את הסרט לאחור וללחוץ על פאוז ברגעים הקצרים, אבל משמעותיים, של הטבה לעצמי. לעשות זום אין על קפה אחד פחות שנמנעתי ממנו, או על הבחירה בתפוח ובננה במקום טוסט. ולא משנה מה היה קודם ומה אחר כך, בשאר הארוחות ביום. לא משנה מה לא עשיתי, משנה מה כן. ועוד איך משנה.

מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך, זה כלל בבריאה. כשנמצאים בחדר חשוך ולא רואים כלום ממטר, מספיק נר אחד, גפרור אפילו, שיאיר פתאום את החדר על כל פרטיו.
כל שינוי, ולו הקטן ביותר, הוא עדיין שינוי, והוא מהדהד הלאה.
כל רגע בודד בו הצלחתי לעצור את עצמי מלקחת מזון שמזיק לי, הוא ניקוי בשביל הגוף.
כל תנועה שהיא לכיוון הבריאות מעניקה חיים לגופי, ומציפה באור פינות חשוכות של הרגלים שגויים.

כמו בכל דבר בחיים, העניין הוא על מה אני בוחרת להסתכל. איפה אני מניחה את מרכז הכובד של המודעות שלי.
שרביט הקסמים המאיר נמצא בידיי, וכל שעלי לעשות הוא להושיט את היד ולגעת, וזה נכון בכל המובנים:

במקום להלקות את עצמי על המעידות, לתת טפיחה על השכם, להיות גאה בעצמי ולשמוח בבחירות נכונות.
הנה התמלא היום שלי בנקודות קטנות ומאירות.

לא להיבהל מדלקת שהופיעה, ולחשוב שכנראה עשיתי משהו לא נכון, או שהחסרתי ערכים תזונתיים ולכן נחלשתי, אלא להתייחס אליה כאל מתנה מהטבע. לזכור שזו הדרך של הגוף להוציא רעלים ולהתנקות, והדלקת היא סימן שחיזקתי מספיק את הגוף, כדי שיפעל לבריאותי. זהו ניקוי, והוא טוב וחשוב לי.
תופעות ניקוי רק נראות כחושך, אבל באמת הן אור גדול.

וגם, בפשטות, לעשות פעולות טובות. לשתות מים עם לימון בבוקר, לקנות הרבה פירות וירקות, שאפשר יהיה פשוט לקחת ולנגוס, או להפריד בצהריים בין חלבון ופחמימה. שוב, לא משנה מהי הפעולה, רק חשוב שתהיה איזושהי עשייה של בריאות, של טוב לעצמי. זה מדליק אור.

כך ניצתות להן עוד ועוד נקודות של אור בתוכי. זה מתחיל מניצוצות קטנים, וכשהם מתרבים הם עושים חשק לעוד מהטוב הזה וגדלים לשלהבות, עד שהופכים לאבוקה גדולה ומאירה של בריאות.

                                                חנוכה שמח ומואר!