QUEERITY ART

QUEERITY ART

נדב בן- דוד

 

זוהי עבודה על צבע ורוד ועל נעלי עקב.  בעצם לא רק,  אך בעיקר.

תמיד הייתי ילד שונה, ומאז שהתחילו קולות החברה הסובבת אותי לקרוא לי למטה ירדתי בהוראותיהם, וכאשר אני ירדתי למטה החרדה עלתה מעלה. מאז שהייתי מודע ליצירתי השונה מזו של שאר הילדים בקרבתי החל הפחד. פחד טראגי שחוויתי, שצמח רק בהשפעת התגובה של אחרים לניסיון להיות שלם ביצירה ובהבעה עצמית שלמה.

אנו חיים בחברה מערבית מודרנית אשר נחשבת מתקדמת, אך היא חברה שבה הקוד השולט הוא הטרו נורמטיבי, וכל חריגה מהנורמה מותנית בתשלום. מחיר אישי וחברתי. הטרו נורמטיביות היא ההנחה הסמויה שקיימת התאמה בין מרכיבי הזהות המינית של האדם (מין ביולוגי, מגדר, תפקידי המגדר, וההעדפה המינית).  לדוגמה: אדם הנולד ממין ביולוגי זכר, הוא גם מגדרית גבר, בעל תכונות אופי והתנהגויות מסוימות שאפשר לצפות להן- תפקידי המגדר שלו, והוא הטרוסקסואל- לכן העדפתו המינית היא באופן בלעדי לנשים.

הקוד ההטרו נורמטיבי הוא מאוד סמוי, מובן מאליו, וכמעט בלתי נראה. הוא יוצר ציפיות אצל החברה שמגדירות עבור היחידים מהו ה"נורמאלי", או ה"בריא", מה "נכון" עבור בני האדם. מי שלא עומד בציפיות נחשב על ידי החברה כ"חריג". מכיוון שהקוד ההטרו נורמטיבי נחשב "טבע האדם" החריגה ממנו נחשבת "לא נורמלית" ו"לא טבעית".

אמנות היא סיכון. האמנות שלי היא לא רק דרך ציור, היא לא רק דרך פיסול, האמנות שלי היא עצם כל הקיום של הצד השונה בי בכל דרך אפשרית החל מלבוש ועד אישיות, שונה או לא שונה ומוקצנת או לא מוקצנת. זהו אני ואף אחד לא יוכל לקחת את עצמי ממני. לאחר שמבינים את העובדה הזאת, מתחיל המסע המופלא. המסע המעניין, העצום, הכי מפרך בעולם. אני כעת על הדרך להיות אני האמיתי, לאחר העוולות שעשיתי לעצמי, התחזיתי להיות מישהו אחר. נתבעתי ונעלמתי, הפכתי להיות פרח קיר. אך הדרך ארוכה ומפותלת ואני מאמין שאצליח להגיע ליעד. היעד שבו חרדתי היומיומית העצומה תתמזער ואני אצא לחופשי.

הציפייה החברתית היא מילוי של תפקידים המיועדים לכל מגדר: (גבריות- לא לבכות, להיות חזק נפשית ופיזית, אגו מנופח, אקטיביות מינית וכו'. נשיות- התחשבות ודאגה לאחר, יופי וטיפוח הגוף, רגישות ושבריריות, התעסקות קיצונית בדימוי עצמי, פסיביות מינית וכו'). וחריגה מתפקידים אלו נתפשת כמוזרה ולא טבעית. מטרתי היא להעלות את הציפייה הזאת כנקודה עקרונית, להראות את המסע שלי ואת התחושות שאני חווה בו.

הבנתי שכדי להיות חופשי אני צריך להתחיל להיות חופשי. ואם להיות חופשי משמעו להיות אני, אני צריך להתחיל להיות אני.

מה שזה לא יהיה, אני קורא לכן לעשות את זה. אל תתני לאנשים לחנוק אותך כי את עושה את השיט שהם תמיד היו מפוחדים מדי מכדי לעשות. תאהבי את הגוף, תני למחשבות לנדוד, ותני לעצמך להיות האדם שתמיד רצית להיות בסתר.

כאשר נשאלת השאלה: האם אתה מוצא את עצמך או האם אתה יוצר את עצמך?

מה תענו?

 

הדבר לא תקף רק לגביי. אם את רוצה לחשוף את הגוף שלך, להראות קצת עור, כי את יודעת שזו את ושאת מי שאת, למרות שייקראו לך זונה, את צריכה לעשות את זה. אם אתם רוצים לשיר עד שתגמרנה לכם הריאות, אך הסובבים אתכם עוצרים אתכם, דעו שאלה אתם ועשו זאת.

חשוב לי להצליח לראות את המציאות בראייה ביקורתית- לפעול למען פירוק ההנחות לעיל, ולהתנער מפעולת ההתחפשות למה שנחשב נורמאלי וטבעי.  

אז אני באמצע הדרך. אני אותו הילד שצחקו עליו בבית הספר שהוא לובש ורוד, ואני אותו הילד שצחקו עליו שהוא נראה כמו בת עם שיער ארוך, ואני אותו הילד שצחקו עליו שהוא בחוג של בנות ואני אותו הילד שצחקו עליו שיש לו רק חברות בנות.

אז היום אני לובש ורוד, ואולי בעתיד, אפילו אצליח לנעול נעלי עקב.

 

kinky boots/ I'm not my father's son

When I was just a kid
everything I did, was to be like him
under my skin
My father always thought,
if I was strong and fought
not like some albatross, I'd begin
to fit in

Look at me powerless and holding my breath
trying hard to repress what scared him to death
It was never easy to be his type of man
to breathe freely was not in his plan
and the best part of me
is what he wouldn't see

I'm not my fathers son
I'm not the image of what he dreamed of
With the strength of Sparta and the patience of Job,
still couldn't be the one
to echo what he'd done
and mirror what was not in me

So I jumped in my dreams and found an escape
maybe I went to extremes of leather and lace,
but the world seems brighter six inches off the ground
and the air seemed lighter
I was profound and I felt so proud
just to live out loud

The endless torment of expectations swirling inside my mind
wore me down
I came to a realization and I finally turned around
to see
that I could just be me

I'm not my fathers son
I'm not the image of what he dreamed of
With the strength of Sparta and the patience of Job,
still couldn't be the one
to echo what he'd done
and mirror what was not in me