סביבה תומכת זה דבר חשוב לכל אדם בכלל ולפרילנסרים בפרט. לא קל להיות פרילנסר, אתם בטח יודעים, ולעיתים זה מלווה בלא מעט אי-יציבות, לכן הרבה יותר נחמד כאשר יש סביבכם משפחה, חברים ובני זוג תומכים, שמסייעים לכם ללכת אחרי החלום שלכם, להתפתח ולצמוח. הסביבה התומכת שלכם תעזור לכם ברעיונות לפיתוח העסק, תמליץ עליכם לכל מי שמוכן לשמוע וגם תנחם אתכם כשלא קיבלתם פרויקט שממש רציתם לקבל.

אז כן, סביבה תומכת זה חשוב. אבל מה עם סביבה מבקרת? נכון, זה נשמע הרבה פחות נעים, אבל לצמיחה האישית שלכם כפרילנסרים ובעלי מקצוע – זה הרבה יותר חשוב.

ללמוד לבקש את הביקורת

בהתחלה, כשרק התחלתי לכתוב, הייתי שולחת קישורים לדברים שכתבתי לחברים ומשפחה וכולם תמיד היו מקסימים ושופעי מחמאות. "כמה את מוכשרת, איך היה כיף לקרוא" וכו'. אין יותר כיף מזה, ובאופן אישי פרגון של אדום קרוב יהיה תמיד הרבה יותר משמעותי מפרגון של זר, אבל בסופו של דבר, זה רק נעים ותו לא. זה לא מפתח, זה לא מצמיח, זה לא מעשיר ולא מלמד. אחרי כמה סשנים של מחמאות כבר הבנתי שאני צריכה להיות יותר בוטה והייתי שואלת שאלות מכוונות (כי ידעתי שיהיה להם קשה לנדב ביקורת עצמאית) כמו "זה נראה לכם ארוך מדי? אתם מרגישים שלוקח לי זמן להגיע לפואנטה? זה מעניין מספיק בעיניכם? אולי עדיף לתת כותרת שונה?". בהתחלה היה להם קשה לענות, אבל לאט לאט זה עבד. ואחרי שהם למדו את הקטע, הם הצליחו לתת ביקורת גם בלי שאלות מכוונות. הייתי שולחת קטע וחברים שלי כבר למדו את המינוחים ואת הז'רגון וידעו אפילו לומר לי "פסקת סיכום לא מספיק מניעה לפעולה", "יותר מדי מילות מפתח שמקשות על הקריאה" וכדומה.

פידבק מהלקוחות זה קריטי!

ולא רק מהסביבה התומכת שלי ביקשתי ביקורת, כי זה באמת החלק הקל, אלא מהלקוחות עצמם. כשלקוחות היו אומרים לי שיש תיקונים אבל הם יבצעו אותם בעצמם הייתי מבקשת בפה מלא "פעלו במתכונת 'עקוב אחר שינויים' ושלחו לי לראות. חשוב לי להבין היכן בעיניכם טעיתי, מה לא היה מדויק". הייתי שולחת מייל פולואו-אפ לכל לקוח אחרי העבודה ושואלת אם היה מרוצה, אם היו שינויים, מה כדאי לחדד. לא ביקשתי ביקורת רק מלקוחות מהתחום, להפך, הכי חשוב היה לי לראות איך אדם שלא רגיל לכתיבה שיווקית יקרא טקסט שלי, מה הוא יקבל ממנו. כשפתחתי את הפרופיל שלי בפורטל XPlace, אחד הדברים שהכי שימחו אותי הייתה האופציה לקבל חוות דעת מאנשים עמם עבדתי. ברכתי על האפשרות לקבל פידבק מקצועי, חיובי או שלילי, בצורה נוחה ויעילה.

ותחשבו איך זה גורם ללקוח להרגיש…

נדבך נוסף וחשוב בבקשת הביקורת מהלקוח הוא שזה באמת גורם לכם להראות יותר מקצועיים. ישנם אנשים שחושבים שבקשת הביקורת או הפידבק מתפרשת כחולשה או חוסר בטחון, אבל הנסיון לימד אותי שאם מנסחים את הבקשה בצורה נכונה, מכובדת ומקצועית (כמו למשל לכתוב ללקוחות נבחרים שמאד נהניתם מלבצע את הפרויקט והייתם רוצים לקבל מהם משוב, או לכתוב שאתם מאד מעריכים את דעתם אז הייתם רוצים לשמוע מה חשבו על התוצר) –  ההפך הוא הנכון. זה גורם ללקוח להעריך את ההתפתחות שלכם ובעיקר גורם לו להרגיש מאד חשוב. הרי כולנו אוהבים כשמבקשים מאתנו את הדעה שלנו, לא?

ואחרי שקיבלתם ביקורת – תיישמו אותה!

לבסוף, למדו גם איך ליישם את הביקורת. לקבל אותה זה דבר אחד אבל להפנים אותה ולייצר ממנה כלי פרקטי לשינוי, צמיחה ועבודה משופרת – כאן תצטרכו לעבוד קשה יותר. נסו להניח את האגו בצד (וכן, זה לא קל. לא קל לשמוע שמשהו שעבדתם עליו כל כך הרבה ויצרתם מלבכם ונשמתכם מקבל ביקורת שיכולה להשמע לעיתים אכזרית) ונסו להבין איך תוכלו לצמוח מהביקורת הזו. נסו ליישם מעט מהביקורת כל פעם, או לנסות ליצור משהו בשתי דרכים, האחת בדרך הרגילה שלכם והשנייה בדרך שמתייחסת לביקורת, ולהעריך באובייקטיביות איזו דרך מרגישה לכם שמנפיקה את התוצר הטוב ביותר. גם ביקורות שקשה לבלוע בהתחלה הופכות בהמשך לכלים חיוניים, ולעיתים אפילו לטבע שני, כאשר אתם לא זוכרים מתי בכלל פעלתם בניגוד לאותה ביקורת.

 

איך אתם מגיבים לביקורת? האם היא משפרת אתכם או שקשה לכם לקבל אותה? האם יש רק אנשים מסוימים מהם תסכימו לקבל את הביקורת או שכל אדם מוזמן להעיר?

מעיין מליח, עורכת המשנה של מגזין  XPlace, היא כותבת תוכן ממעלה אדומים. מעיין מעבירה את ימיה בכתיבת תוכן שיווקי במגוון נושאים, ומתן ייעוץ לפרילנסרים וכותבים בתחילת דרכם, אבל בעצם הכי אוהבת לכתוב ביקורות מסעדות. היא נהנית לקום לנוף של מדבר יהודה כל בוקר, מאוד אוהבת ספרים, הופעות ומוזיקה, והיא בעיקר לא מאמינה שהיא זוכה להתפרנס מהדבר שהיא הכי אוהבת בעולם – מילים. תוכלו לראות את הפרופיל שלה ב-XPlace כאן.