נשות הנשיא - ניתוח מגדרי השוואתי

On 8 Apr., 2021

השוואה בין סיפורן של מישל אובמה והילארי קלינטון, כפי שמסופרים מנקודת מבטן. התייחסות להיבטי סיקור התקשורת, תפקידן בזוגיות והפער בייצוג זהותן כפי שחוו אותו.

נשות הנשיא - ניתוח מגדרי השוואתי

כמה מחשבות על הדוקומנטריים של הילארי קלינטון ומישל אובמה.

שתי הנשים מתייחסות אל הסרטים כהזדמנות לספר את "הסיפור האמיתי" שלהן לאחר שחוו חוויה קשה ופוגענית של חשיפת יתר מול תקשורת ההמונים ששפטה אותן בחומרה. שתיהן מדברות על התהליך שעברו וכיצד למדו לסנן את עצמן, לתכנן את דבריהן ולביים את מחוות גופן כדי ליצור תדמית הולמת ומרוככת של אישה "נעימה" ו"נגישה" שתתרום ליחסי הציבור של בן זוגה.

בשלבים מוקדמים (לפני שהכירו לעומק את המנגנון), שתיהן דיברו בחופשיות והביעו את דעותיהן, דבר שנוצל על ידי תקשורת ההמונים ומיתג אותן כ"נשים כועסות" או "מתנשאות". כך למשל הערה של קלינטון על זה שלא רצתה לוותר על הקריירה למען בעלה הפכה לאחר תיווך התקשורת לעלבון נוראי לכל עקרות הבית מאחר ודווח שהיא אינה מעריכה את אלו שבוחרות לגדל ילדים במשרה מלאה.

להיות "דעתנית" זה ייצוג שווה ערך ל"זועמת", שזה אוי ואבוי לתדמית של בעלך, נשיא המעצמה הגדולה בעולם, שנדרש ליחסי ציבור של גבר חזק שאשתו מעריצה, עזר כנגדו ולא מישהי שתנהל אותו עם דעותיה.

מה שמוביל אותנו ליחסים בין הזוגות. כי שתי הנשים באמת התחתנו עם גברים מאוד כריזמטיים, שאפתניים, חכמים. גברי אלפא ככל שניתן למצוא כאלו. אממה - בעוד שקלינטון בגד באשתו, אובמה העריץ את זו שלו. הבדל זה (אם תשאלו אותי ונו, זה בכל זאת הפוסט שלי) הוא הבסיס לאהבת הציבור או ליתר דיוק, להבדלים בגישה של החברה האמריקאית לשתי הנשים.

שמועות על אי נאמנותו של קלינטון נפוצו הרבה לפני שהסיפור של לווינסקי התפוצץ בתקשורת העולמית, אבל ביום בו הוא הודה בבגידותיו קבל עם ועדה - הוא חתם לה על ההפסד לטראמפ עשרים שנה אחרי. היא איבדה את כל הכבוד הפטריארכלי כי הכביסה המלוכלכלת שלה כובסה בציבור ואת כל הכבוד הפמיניסטי כי היא נשארה איתו ולא זרקה אותו את הקרניים שלו לכל הרוחות. לוז-לוז סיטואיישן. כל הפרשנים בעולם שינסו להסביר את אי אמון הציבור בה בשריר לחי כזה או אחר או ברשימת מיילים כזו או אחרת לא ישכנעו אותי ששורש העניין לא מצוי ביחס של הגבר הסקסי ההוא, שהאומה כל כך אהבה, אליה. וחוץ מזה! איך אישה שבעלה בגד בה במסגרת יחסי עובד-מעביד והיא סלחה לו - יכולה להעביר איזושהי ביקורת על טראמפ והתנהגותו הסקסיסטית? לא שאני טוענת שזה אותו דבר, אלא שאני טוענת שזה בדיוק אותו דבר אם חושבים על זה. ואצלנו, כרגיל בנוהל, אם יש אופציה לבחור בין הענשה של גבר דוחה אחד להענשה של גבר דוחה אחר, אז... בוחרים באישה.

לעומתה - מישל היא האישה שהגבר הכי חזק בעולם מעריץ, נושא אליה עיניים. הבדיחה האהובה עליו היא כיצד הוא מפחד ממנה - בחדר מלא גברים שצוחקים. כי נו, זה באמת מצחיק, גבר שמפחד מאישה חה חה. אבל יאאאללה, איך שהוא מרים לה ואיך שהוא מסתכל עליה. כנראה שהיא באמת משהו מיוחד.

בא הכתוב לומר - זה לא משנה מי את, אבל אם בעלך החשוב חושב שאת חשובה, אז העולם ילך בעקבותיו ויכבד אותך.

ובכלל, כשמישל מספרת על ההיכרות שלה עם ברק, היא מתארת מצב בו היא התאמצה מאוד כדי להיות ראויה לו, היא נדרשה to step up her game לדבריה. לעומתם, גם הילארי וגם ביל מסכימים שכשהם הכירו - הילארי הייתה בערך 10 רמות מעליו ולמעשה, היא השיבה לו בשלילה (בעידודו!) על הצעת הנישואים הראשונה כדי להמשיך במתווה הקריירה שלה. לא מיותר לציין שבשל נישואיהם, מישל ויתרה על תחום המשפטים בו התמחתה והילארי המשיכה בעבודת המשפטים בה התמחתה עד שהפכה לשותפה הראשונה בפירמה בה עבדה. כמו כן לא מיותר לציין בכלל, שמישל מספרת שהיא ויתרה על שאיפותיה עבור גידול ילדיה. הילארי? לאורך כל הסרט לא מדברת על ההורות. בשני מקרים בלבד היא מזכירה את ההיבט הזה בחייה. הראשון, כשהיא מתארת עד כמה ביל והיא היו מאושרים לגדל ביחד את ביתם כשנולדה. והשני, כשהיא מספרת שהדבר הראשון שהיא עשתה אחרי שהוא התוודה בפניה על מוניקה לווינסקי היה לשלוח אותו לספר לביתם באופן אישי.

זה הזמן לומר שבהסתמך על סקרי דעת קהל, החברה האמריקאית חיבבה מאוד את מישל אובמה ובעיקרה, לא סבלה את הילארי קלינטון (ואני משווה פה גם את השנים בהן הילארי הייתה "רק" אשתו של ביל ולא בהכרח את השנים בהן היא רצה לנשיאות.)

שתי הנשים מציגות אטיטיוד שונה לחווית הבית הלבן, מעמדן החברתי והיחס הציבורי אליהן. הלם שלפעמים נשים שונות זו מזו ולא כולן אותו דבר. בכל אופן, במקרה הזה זה מעניין במיוחד כי נקודת הפתיחה המקורית שלהן לא הייתה כה רחוקה. שתיהן גדלו כנשים בחברה בה תקרת הזכוכית הייתה מאוד נמוכה. שתיהן נלחמו על זכותן ללמוד לימודים גבוהים. שתיהן השקיעו בפיתוח היכולות והכישורים שלהן והסתכלו קדימה עם מוטיבציה גבוהה. שתיהן דחפו אג'נדות: הילרי את הפמיניזם הרדיקאלי ומישל את מעמד השחורים בארה"ב. שתיהן התחתנו צעירות עם גברים חזקים ושאפתניים שהשיגו את מטרותיהם.

אז מהו ההבדל הגדול, תשאלו.

הילארי כועסת. מישל מפוייסת.

עכשיו, תגידו: בסדר, אבל להילארי היו אספירציות שלא מומשו והיא מתוסכלת ומאוכזבת.

שזה נכון.

אבל אתם יודעים מה עוד נכון?

שהילארי כעסה מההתחלה.

היא כעסה על חוסר הצדק ואי השוויון, היא כעסה על התקשורת שחדרה לחייה, היא כעסה על היועצים של בעלה שהכריחו אותה לנעול עקבים ולהרכיב עדשות, היא כעסה על מי שטען שהיא צריכה להישאר בבית ולגדל את ילדיה ועל מי שלא נתן לה לעבוד.

מה עוד? היא לא פחדה בשום שלב להביע את הכעס שלה ולדרוש שינוי.

היא הייתה הפירסט-ליידי הראשונה שקיבלה משרד באגף שאשכרה עובדים בו בבית הלבן ולא רק מתכננים מסיבות.

כשמישל מדברת את הקשיים שלה, היא עוסקת באופנה וגידול ילדים תחת עיני התקשורת. היא מספרת על טיפול זוגי עם בעלה. מדי פעם היא זורקת מילה על ילדות שחורה בארה"ב ועל הבריחה הלבנה (הגירת הלבנים משכונות אליהן נכנסו שחורים וירידת ערך הנדל"ן באותו אזור). אבל בחיי שמדובר בחתיכת סרט שטחי ומשעמם. ע ד שהיא טומנת בו את המשפט הבא - נדרשתי לכך שהכל יהיה מושלם (ציטוט חופשי) - והמשפט הזה הוא הכל. כי להיות האישה השחורה הראשונה דורש ממך להיות שטחית. זה קצת "תגידי תודה שאת שם בכלל". כשמישל אובמה אומרת שעכשיו סוף סוף, אחרי 8 שנים, היא יכולה להיות בלי פילטרים - הדבר מבהיר עד כמה הילארי קלינטון הייתה מלכתחילה בלי פילטרים. ועד כמה שתיהן נדפקו, פשוט כל אחת בדרך אחרת. כי בעוד שזו נענשה תחת עדשת הפמיניזם הלבן והפריבילגי שהיא חרטה על דגלה בניסיון הבלתי מתפשר להביע דעות ולכעוס ולדרוש - השניה נענשה תחת תקרת הגג הנמוכה של הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי, ושאוי ואבוי אם השחורה הזו תצא מהמסגרת הקטנה של האישה הקלאסית ותעשה נזק לכל השחורים שסוף סוף זכו לאיזשהו ייצוג בעל כוח.

שתי נשים שחייהן עוצבו על ידי המסע אל הבית הלבן וכל מה שהוא מייצג. לא כי הן בחרו בגיל 20 לרוץ אל המשרה הכי בכירה בו. אלא כי התאהבו בזה שכן.

מסקנה: אל תתחתנו עם גברים כריזמתיים והישגיים אם יש לכן שאיפות.

סתם.

(לא באמת סתם. נכון למציאות היום יש סיכוי סביר שאת תידרשי לוותר ראשונה על החלומות שלך כדי לממש את שלו, בטח ובטח אם את רוצה ילדים. ואת תלדי ותגידי לעצמך שזו הבחירה ש ל ך וזה מה שהגיוני למשפחה, ואז אחרי עשרים שנה אם הוא לא בגד בך תוכלי לרוץ לנשיאות או לחילופין להיות גאה בזה שאת סוף סוף בלי פילטרים כשאת מדברת.)

טון קצת מעפן לסיום, אני מודה.

אז במקום אגיד ככה: בשביל להצליח בחיים, את צריכה סביבך שבט של נשים חזקות שיזכירו לך שאת אוהבת את עצמך. בעלך שאוהב אותך (והוא באמת באמת אוהב אותך) לא יספיק. אז תעטפי עצמך בנשים חזקות, דעתניות, שרוצות בטובתך. והאמת? שזו עצה טובה בלי קשר.

אלוהים, אני רואה את העתיד אז דיסקליימר: גברים הם אחלה ורוצים שוויון, ילדים זה מדהים (אפילו עשיתי שלושה בעצמי), להיות אימא זה חלום והגשמה עצמית, קריירה זה חשוב ומעצים אם זה מה שאת רוצה עבור עצמך, בעלים תומכים בנשים שלהם ורוצים שהן תעבודנה עד 20 בלילה והם עצמם יוציאו את הילדים או יישארו בבית כל יומיים-שלושה בחורף הראשון בגן כשהזאטוט חוטף את כל החולירות, אישה לאישה זאב ואל תעשו ניתוחים פלסטיים אלא אם זה נראה טבעי ואף אחד לא יודע, תחת גדול זה באופנה אבל אל תקראו לו שמן.

Read more...