מדוע אדוני לא מרטין בובר? [מאמר באימון להעצמה אישית

                            מדוע אדוני לא מרטין בובר?

                               [דיאלוג מוטה-מטרה עם עצמי.]

 

שלום,

שלום.

מה שלומך?

ככה.

מה יש?

כלום.

זה לא הרבה.

כן, ואתה?

אני בסדר.

באיזה סדר אתה תקוע?

בסדר הרגיל.

מה מטריד אותך.

למשל למה אני לא מרטין בובר?

למה שתהיה. היה כבר אחד.

התכוונתי כמו שמרטין בובר היה מרטין בובר אני רוצה להיות שמחה גולדשטיין.

לא הבנתי איך הוא היה?

הוא היה בקצה של היכולת שלו.

טוב אני חושב שאתה לא יכול להיות כמו שמרטין בובר היה אם אתה אפילו לא יודע מי אתה.

למה אני לא יודע? יודע -

על הדרך בינך לבין מי שאתה - הרים וגבעות.

מה פירוש?

מגובבים עליה בלי סדר ומשמעת:  סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע, משחקי מחשב מנועי חיפוש, הדמיות, תרחישי כאילו, סיפורי אפילו, שדים פחדים חרדות אתה כבר לא יודע מי אתה ומי הם.

נכון. לפעמים אני טועם גם מזה. אז מה?

לפעמים? אתה צורך רשמים בלי אבחנה, כל הזמן. אתה פקוק. כל דרכי הגישה אליך סתומים. אתה מלא בחרא.  אתה לא מקדיש רגע אחד בכל הרעש הזה כדי לאתר את עצמך. אתה לא יודע מי אתה בנפרד מן הגירויים והתגובות שלך, אתה יודע מה דוחף אותך ומה מושך, אתה אולי יודע מה מתחשק לך אבל אתה לא יודע מה אתה רוצה. 

בגלל זה אני לא מרטין בובר?

אתה לא מרטין בובר  כי בעצם שום מחשבה מקורית לא עולה בך חוץ מכמה תכסיסים שקופים להגנה עצמית . נוצרים אצלך גירויים מן העולם החיצון ואתה מתגרד. אתה עובד על תוכנית רב שנתית לסיפוק הצרכים שלך. אתה שקוע בצפייה בטלוויזיה, בתוכנות מחשב, בסמרקפונים , בלימודי מקצוע, בהשגת מדרג בקריירה. לעיניך, החופשה הבאה, האישה הבאה, המיליון הבא, כלכלה, פוליטיקה, רכילות, עיתונים, מועדונים , שתייה, אכילה ומשגל. אתה עוסק בלי הרף בקליטה של רשמי עונג וחרדה. קולט במסירות  רשמים שמייצרים האחרים, אתה חי מכף ידם ואתה מפוצץ משטויות.

קראתי את החטא ועונשו ואני משתתף בחוג שירה בציבור.

כן ועוד משהו,  גם כשכבר יש לך רגע טוב ואתה מעבד משהו מן הרשמים שלך אתה מרפה מהם מהר מאד כמו עכשיו ומזדרז לשדר ביעילות ומן השפה ולחוץ את הדבר הראשון שעולה בדעתך. והשאלה החשובה היא: האם זו באמת דעתך?

לא?

יש לך שני הילוכים: תגובה ושיווק. אתה עצמך נטוש בתוכך. מה לעשות, אתה לא מי שאתה. תבין, מרטין בובר כדי להיות מרטין בובר היה חייב להיות לפחות מרטין בובר, בלי כל החרטא שהעולם היה שקוע בתוכה גם אז.

קראתי גם את מלחמה ושלום!

אני רוצה להגיד לך משהו, מעניין שהבאת להגנתך דווקא סיפור ישן. אולי אתה מתעניין ללא הרף בסיפור חייהם הבדוי של אנשים אחרים בגלל שהחיים שלך בעצם הם לא סיפור?

יכול להיות.

אם אתה בכל זאת רוצה. משהו. קח מקל ובחתירה שלך אל מי שאתה, נהג בעצמך צום גמור. צום של רשמים. כבה את הטלוויזיה אחר כך שרוף אותה, זרוק את הסמרקפון  לאסלה או להיפך. נתק את החשמל ותתחיל להשתעמם. כן, בדיוק אותו דבר שממנו אתה מפחד כל חייך, אותו דבר שאתה מפרנס כל הזמן ובגללו אתה תקוע בתוך הסדר שאתה תקוע.

השתעמם. השעמום ישגע אותך אבל הוא יפנה לך את הדרך עמוסת הגרוטאות אל עצמך.  אתה תתחיל לחשוב. זה יהיה חדש בשבילך וכואב, אבל יתכן שלראשונה תצליח להיות אתה עצמך. ואז הכל פתוח לפניך. רק תיקח.

 

אבל אז אני לא אהיה מרטין בובר.

 

נכון. אבל אולי תהיה סוף סוף שמחה גולדשטיין.