כוח הדמיון

בתאריך 10 מאי, 2020

על ציור מהדמיון בניגוד לציור מרפרנס והמלצה על קורס אונליין

כוח הדמיון

"שמי דנה, אני בת עשרים ושבע, ואני אוהבת לצייר," זהו. אמרתי את זה.
"אוהבים אותך דנה." מהדהדת קבוצת הזום.
"תודה, אבל לא יעזור לכם, אני לא מתכוונת לצייר אתכם."
*שתיקה מביכה, שמתחלפת במלמולי "למה", "מה היא חושבת לה?" "זה בטח קשור לקורונה" וכו' וכו'*
"זה לא אישי, פשוט אני לומדת בימים אלה לצייר מהדמיון." ככל שאני מדברת אני צוברת ביטחון, "תחשבו כמה כוח יש לדמיון, לעומת הדבר האמיתי. במציאות אתם מכוערים. בדמיון - הכל אפשרי!!!"

השיגעון החדש שלי הוא ציור מהדמיון. בלי רפרנס, בלי מודלים שמדי פעם חייבים לחטט באף, בלי קערת פירות משמימה! פוי!
הרפרנס היחיד שיש לי, הוא מה שבתוך הראש. כל שאני צריכה לעשות הוא לדעת להוציא אותו החוצה.

כמה קל לקחת תמונה, אולי לבצע בה כמה שינויים בפוטושופ כדי להרגיש יצירתית יותר, ולצייר ציור שמחקה את התמונה.
בכל הפעמים שעשיתי את זה, לא הרגשתי לגמרי שלמה עם עצמי. הרגשתי כאילו אני 'מרמה'.

בין שיטוטיי באתר Udemy, נתקלתי בקורס ציור שלפי הכותרת שלו מלמד איך לצייר דמויות.
אני אוהבת לצייר דמויות, הן יותר מעניינות אותי מנופים או חפצים דוממים (למרות שעם קצת דמיון, אפשר להפוך גם אסלה לדמות). רק לאחר שרכשתי את הקורס, הבנתי שלא מדובר בקורס תמים, אלא בקורס שילמד אותי איך להמציא דמויות מאפס, תוך שימוש במקור שמזמן לא הפעלתי: הדמיון.

המורה סקוט הריס אילץ אותי לשכוח את כל מה שידעתי על ציור (זה היה קל, לא ידעתי הרבה) וללמוד הכל מאפס.
"פחות תציירו," הוא אמר, "יותר תלמדו תיאוריה, תיאוריה, ועוד תיאוריה."

דמיון הוא כמו שריר. צריך להאכיל אותו בתיאוריה.
תיאוריה זה לא כיף, עד שמשתמשים בה ורואים תוצאות.

אחד התוצרים הראשונים שלי בקורס, שפרסמתי בקבוצת הפייסבוק תחת הכותרת: "How can I draw worse?"


בקורס הרגשתי (ועדיין אני מרגישה, עוד לא סיימתי אותו) כמו תינוקת שלומדת ללכת מאפס. כאילו זה עתה הגחתי לאוויר העולם, פקחתי את עיניי, וראיתי אותו לראשונה: בצורה שונה.

אחד העקרונות שהריס מלמד הוא לא לראות את העולם בדו מימד, אלא בתלת מימד. כל ציור מורכב מצורות תלת מימדיות. עלי תמיד לראות 'מעבר' לצורה השטוחה.

"Draw rough," הוא חוזר ואומר שוב ושוב, ופוקד עלינו לא לנסות לגרום לציור להיראות יפה, מסודר, נקי, לפחות לא בהתחלה. הוא משווה את הציור לאתר בנייה, או לאפיית עוגה. לא הבניין ולא העוגה נראים יפה בהתחלה. אתר בנייה הוא מקום מלוכלך, מבולגן, לא סימפטי במיוחד (באותה מידה, לא כדאי לכם להיכנס למטבח שלי בזמן שאני מנסה להכין עוגה...)
זה בדיוק השלב לבנות את יסודות הבניין, את הבסיס. לממש את כל התיאוריה שלמדתי ולגרום לה להיראות נכון. היא לא צריכה להיראות מסודרת ומסוגננת, היא צריכה לעבוד. זה הכל.

בדרך כלל ציור נראה קודם כל ככה:

לפני שהוא נראה, ככה:

התוצר הראשון שלי בקורס, שאני גאה בו באופן יחסי.

בתור מי שלפני הקורס הייתה חייבת רפרנס כדי לצייר דמות כזו, הציור הזה מהווה עבורי הישג עצום. את הדמות ציירתי לגמרי מהדמיון, תוך שימוש בעקרונות שלמדתי בקורס. הציור הזה רחוק מלהיות מושלם, אולם הוא מהווה עבורי קפיצת מדרגה עצומה ממה שידעתי לצייר קודם.

בנוסף, הריס מעודד את תלמידי הקורס להעשיר את הספרייה הויזואלית שבראשם. לשם כך עלינו לקחת עצם כלשהו, לצייר אותו מהסתכלות, ולאחר מכן לנסות לצייר אותו שוב: מהדמיון בלבד. רצוי לקחת כמה זוויות של החפץ, להבין את הצורה התלת מימדית שלו, וכך להטות ולהזיז אותו כאוות נפשנו.

הניסיון הראשון שלי להעשיר את הספרייה הויזואלית.

מכונית פסיכדלית מהדמיון בשתי זוויות שונות

"סליחה, גברתי," איש קטן ורזה מרים את ידו בהיסוס בקבוצת הזום, "אם יורשה לי, אני חושב שטעית בקבוצה. כאן זו קבוצת מכורים לשעועית בשימורים אנונימיים."
"אופס, הייתי בטוחה שזאת קבוצת מכורים לתירוש אנונימיים," אני אומרת, "זה מסביר את הריח."

אני סוגרת את קבוצת הזום ההזויה ופותחת עוד פרק בקורס, שהוא ללא ספק אחד הדברים הכי טובים שקרו לי לאחרונה.

מוזמנים להתרשם בעצמכם:

https://www.youtube.com/embed/V5nTvxoWsUc

מסר לסיום: אל, אבל אל, תאכלו שעועית מקופסת שימורים. גם אם היא של חברת היינז שהם יחסית יותר טעימים, גם אם הקורונה ממש חמורה, אל תעשו את זה לעצמכם ולבני ביתכם. באמת. זה עושה גזים ממש ממש חמורים. אני מתרה בכם. אל.

מאמרים נוספים...