לצלם את העתיד / לחקור את העבר 

בתאריך 13 נובמבר, 2019

מסעו של צלם לאורך קריירה של 35 שנים

לצלם את העתיד / לחקור את העבר 

לצלם את העתיד / לחקור את העבר 

קריירה מסחרית

לאורך הקריירה שנמשכת כ 30 שנות צילום, קיים דיאלוג שבין העבר והעתיד. דיאלוג זה בא לידי ביטוי בדואליות שבין עבודתי המסחרית העוסקת בטכנולוגיות עתידניות ובין הפן האמנותי שלי שהוצג בתערוכות ועוסק בחקר וחיפוש אחר משמעות הזמן והעבר. במסמך זה אציג את העיסוק בעתיד ובעבר דרך הצד המסחרי, האמנותי ובתפיסת העולם שלי כמרצה הדוגלת בהבנת העבר ליצירת עתיד בעל רקע היסטורי, תרבותי תהליכי.

השונות שלי כצלם מסחרי המלווה חברות טכנולוגיות ישראליות ובינלאומיות באה לידי ביטוי לא אחת במעורבות בשלבים מאד מוקדמים של המוצר או פיתוח הקונספט הוויזואלי שלו, בחלק מהמקרים אני מצלם מודל של המוצר ולא את המוצר הסופי שיגיע אל הצרכן וכיום חלק מעבודתי עוסק בשילובי הדמית תלת-מימד לצד הצילום כך במקרים מסוימים בכלל המוצר הפיזי אינו קיים או משולב צילומית / הדמייתית. במונח צרכן איני מתכוון לרמת עולם ה Retail אלא לעולם בו אני פועל שהוא עולם ה B2B שהוא עולם של עסקים מוכרים לעסקים.

התחום בו אני עוסק הינו סוג של שילוב בין תחום הB2B לבין תחום ה P2B בו כן יש עיסוק באינדיבידואליות של הלקוח, רוב החברות שאני עובד עמן הן חברות תעשייתיות טכנולוגיות עם קהל יעד מקצועי אשר אינו מושפע מטקטיקות שיווקיות פרסומיות המוצעות לקהל הרחב אלא קהל הדורש אמינות מוצרית שיווקית המשולבת בהדגשת תכונות טכנולוגיות יישומיות ורעיוניות חדשנית ויזואלית.

אחד הקשיים הבולטים בעבודתי הוא להנגיש את המוצר ללקוח כשלעיתים הרעיון או המוצר הוא רעיון חדשני עתידי, הווה אומר שלצופה אין שום מושג מה המוצג לפניו עושה ותפקידי כצלם ויוצר להצליח להעביר את המסר, להכיר לצופה את הרעיון או המוצר ולהפוך ברוב המקרים קופסא חסרת עיצוב או משמעות צורנית לאלמנט ויזואלי אסתטי בעל משמעות תפקודית. אכן תמונה אחת שווה אלף מילים, אך הדרך לגשר בין טקסט יבש לדימוי ויזואלי ללא מילים הוא אחד הקשיים הגדולים במלאכת השיווק הצילומית.

במאמר זה אני אדגום שני פרויקטים מפעילותי כצלם מסחרי בתחילת דרכי ומהיום, שני פרויקטים אמנותיים ופרויקט שנעשה עם הסטודנטים שלי במסגרת הקורסים אותם אני מלמד.

ADSL by ORCKIT

שנות ה 90' - הדוגמא הראשונה שאציג, צולמה בשנת 1995 לחברה בשם Orckit  לתערוכת Cebit אשר התקיימה בגרמניה

המוצג לפניכם הוא ADSL modem  אשר היה מהמודמים הראשונים בעולם, באותה התקופה האינטרנט עדיין היה בחיתוליו והגלישה נעשתה על מודמיםDial-up  איטיים במהירות נמוכה, כולנו זוכרים את צרצורי המודם שהיינו צריכים להתחבר לאינטרנט כי לא היה חיבור קבוע ומהיר. רק בשנת 2000 נפתח עידן האינטרנט המהיר בישראל ,באנגליה התחילו הניסויים הראשונים בשנת 1999, במזרח הרחוק בשנת 2001 היו רק 8 מיליון משתמשים. המכשיר בצילום הוא בעצם מודל מפלסטיק של המודם ולא המודם עצמו, הצילום שייך לעולם הצילום האנלוגי  הרב חשיפתי הכולל תזוזות תאורה, נושא ורקע דרך כ 100 שלבי חשיפה שונים של שקופיות ה 5X4 אינטש במצלמה טכנית מסוג SINAR , האתגר היה להפוך את חוטי הנחושת המוכרים לכולנו לרעיון. הקונספט מאחורי הצילום עסק ביצירת תחושת תנועה וזרימה מהירה של אנרגיה המסמלת דאטה על חוטי נחושת בשילוב שרטוטים טכניים של שבב ה ADSL עצמו, גם כאן קיים החיבור בין הטכנולוגיה האנלוגית של חוטי הנחושת (העבר) לטכנולוגיה עתידנית של שבבי תקשורת מתקדמים (העתיד), הצבע השולט הוא צבע הנחושת והצבע הקר בצילום הוא המודם עצמו וסמלה של חברת אורכית כאלמנט מרכזי. הצילום היה ראשון בסדרה של צילומי המערכת שהודפס על 2000 פוסטרים בגודל 70X50 ס"מ ונחטפו על ידי המבקרים בסוף היום הראשון של התערוכה, עד היום אני זוכר את הטלפון מרבקה שטיינברג הרסון מנהלת השיווק של אורכית שסיפרה לי שאין להם יותר מה לחלק בתערוכה, עד היום יש לי לרבקה פינה חמה על האומץ לתת לצלם צעיר כל כך משימה כל כך חשובה (פעילותי המסחרית החלה בשנת 1990).

Vespers by NERI OXMAN

מהי משמעות מקום הצילום ותפקידו בצילום עבודה קונספטואלית של אמן אחר. האם תפקידו של הצלם לשרת חזון של אמן יוצר ועתידני או שמע תפקידו של הצלם לחשוף ולגלות רבדים חדשים ובכך להיהפך לדימוי בפני עצמו, כלי היוצר של הצלם היא התאורה המאפשרת לחשוף היבטים נסתרים שאינם בולטים לעין בתאורת תצוגה מוזיאונית או תאורת אור יום.

שאלות אלו עולות בפרויקט אותו אני מצלם בשנים האחרונות לפרופסור נרי אוקסמן מ MIT.

פרויקט מתמשך זה המתעד את עבודתה של נרי הוא מהפרויקטים המאתגרים ביותר שהתמודדתי איתם בכל הקריירה שלי כצלם, כבוגר לימודי אמנות המצלם את יצירותיה של יוצרת אחרת ממדיום יצירתי שונה לגמרי מאמנות הצילום, פה אני בודק את גבולות האובייקטיביות של הצילום כמדיום.

בפרויקט זה עולות השאלות עד כמה ה"תיעוד" מייצר חוויה חדשה ומתאחד עם היצירה ליצירת מימד חדש, האם צילומיי משנים ומרחיבים את היקף הפרויקט עצמו כי הרי החשיפה לצילומים גבוהה משמעותית מיכולת ההתבוננות המתאפשרת על המסכות עצמן בפועל (המסכות נמצאות באוספים החשובים ביותר של המוזיאונים החשובים בעולם) אין ויכוח שעמידה מול המסכות בפועל יוצרת חוויה שונה ועוצמתית לחלוטין לעומת חוויית ההתבוננות בצילומי המסכות כדימוי, אך קשה להתווכח עם עוצמת הנגישות והחשיפה של צילומי המסכות לעומת המקור עצמו. זו סימביוזה מרתקת אשר מזינה אחת את השנייה ומאפשרת קיום דואלי מרתק במפגש של שני אמנים ממדיומים שונים, המדיום התלת מימדי והמדיום הדו מימדי המקיים עולם תלת מימדי במרחב המסכים שמסביבנו. החיבור לעבר כצלם נוצר על ידי יצירת אייקוניות צילומית וחלל אינסופי בו ניצבת המסכה, סמלים מאז ומעולם היו והינם כלי כוחני בכל סוגי התרבויות לאורך ההיסטוריה, לעומתן צילום המסכה על גוף בדימוי של מוות מייצר עוד פרספקטיבה ציטוטית היסטורית המתקשרת עם עולם הציור הקלאסי בסוג התאורה בגוון ובדימוי הגוף.

קריירה אקדמית ואמנותית

בחלק זה אציג 3 פרויקטים לפי עשוריה של מדינת ישראל, החמישי, השישי והשביעי, 2 פרויקטים אישיים שלי הוצגו בתערוכת היובל למדינת ישראל ובמוזיאון לאמנות רמת גן, פרויקט של הסטודנטים שלי בהנחייתי הוצג בשבוע האיכות של מכון התקנים הישראלי, בכל הפרויקטים יש התבוננות והתייחסות לעבר והתבוננות תהליכית.

העשור החמישי - פרויקט LOCAL INDEX" "

מגזין "פנים" הזמין את אמיר כהן ואנוכי, ליצור סידרה אמנותית לכבוד שנת היובל למדינת ישראל, בחרנו לעמת את מדינת ישראל עם מסמך היסוד החשוב ביותר עד כה – מגילת העצמאות. עבודתנו עסקה בבחינת התהליכים ההיסטוריים שעברו על מדינת ישראל מיום הקמתה, מה קרה מאז ולאן הגענו לאחר יובל שנים. מחקרנו ציטט מתוך מגילת העצמאות ומתוך משפטים מפורסמים שנאמרו על ידי דמויות היסטוריות והפכו להיות אבני דרך חברתיים ותרבותיים, הסדרה מצטטת אירועים היסטוריים מכוננים ותהליכים כלכליים וחברתיים, לדוגמא: השפעת התרבות האמריקאית והרצון להיות כמותם באה לידי ביטוי בפוסטר הקטשופ הירוק ובצילום פסל החירות והמשפט "הר הבית בידנו. מערכת היחסים הסבוכה ביננו לבין האומות השכנות לנו וערביי ארץ ישראל מתדיינת עם הפוסטר האדום של הרימון, סמל צה"ל על החיתול והחלפת סמל JAFFA על התפוז  לJORDEN. היות ובאותם השנים עדיין הצילום היה עדיין צילום אנלוגי, כל הצילומים נוצרו ללא עיבוד מחשב אלא בתאורה בלבד כולל הטקסטים המופיעים כחלק מהדימויים עצמם.

העשור השישי - "בעקבות הפוסטרים" עם מכון התקנים הישראלי

במסגרת הקורסים שאני מלמד במכללה ובהמשך לתפיסת עולמי עד כמה חשוב החיבור בין עולם האקדמיה לעולם היישומי הנמצא בחוץ, יזמתי לאורך כל השנים פרויקטים משותפים בין הסטודנטים ומוסדות וחברות מסחריות בהם הסטודנטים נחשפים לעבודה עם לקוח אמיתי. פרויקטים נעשו עם החברות הבאות: ארומה קפה, קסטרו, גלידות נסטלה, אינטל וחברת HP בשיתוף עם בית הספר לעיצוב iDep בברצלונה

בפרויקט זה הסטודנטים נתבקשו לצטט מתוך פוסטרים מפורסמים שעיצבו את תרבות מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, גם פה העיסוק שלי בעבר ובחינתו דרך משקפיים עכשוויים יצר סידרה הומוריסטית, צינית על מהות האייקונים המסחריים, שיטות הפרסום השונות והוויזואליה הגראפית של ימי העבר. קרוב לוודאי שאם הסדרה הייתה נוצרת היום מן הסתם אמצעי התצוגה ואופי התצוגה היה משתנה. דווקא מפאת שימור נושא הפוסטר כמדיום ייצוגי ותיק (שאליו חזרו עכשיו בפרויקט כרזות לכבוד שנת ה 70 למדינת ישראל) נוצר אימפקט משמעותי שהוצג בתערוכת שבוע האיכות של מכון התקנים הישראלי  2008, עם מכון התקנים נוצרו עוד 4 תערוכות ופרויקטים לאורך השנים.

העשור השביעי – תערוכת "שירת הברבור" עם רפי פלד

בשנת 2014 הוצגה תערוכת שירת הברבור במוזיאון לאמנות רמת גן, תערוכה זו הייתה סיכום מסע בן 5 שנים, מסע בעקבות הזמן, הכליה והחלודה. מסע זה היה גם שילוב מעניין ויצירה משותפת בין הפסל רפי פלד ואנוכי כצלם. הרעיון לצלם חלודה נבע במקורו מעצם העובדה הבסיסית שלא ניתן לפסל בחלודה. השימוש באמצעי הצילום יצר עבודה מחקרית מעמיקה שהיו שותפים בה אנשי אקדמיה ורוח שונים אשר תרמו ליצירת הקטלוג במאמריהם. אחד השותפים המרתקים לעשייה הוא ד"ר אליק גרויסמן מהטכניון שהוא מומחה עולמי בתחום הכימיה של החלודה. הפרויקט צולם במקומות מוכרים כגון: המזח ביפו בו צולמה אבוקה מימי התורכים, בתחנת רידינג בה צילמנו כבשנים של שריפת מזוט, שם האזכור לשואה היה מאד מצמרר ובמקומות פחות מוכרים כמו מפעלי ים המלח שאינם פתוחים לקהל הרחב. צילום האוטובוס הנטוש  באשדוד גם יצר חיבור ואזכור לקרונות הרכבת בתקופת מלמת העולם השנייה. בפרויקט זה קיים חיבור מהותי בין העבר לעולם הטכנולוגי, רוב הצילומים בתערוכה הם פנורמות בגדלים שונים שחוברו יחדיו על ידי רובוט פנורמי על מנת לקבל חדות גבוהה ממרחק צפייה אפסי  מול ההדפס. השילוב בין גודל ההדפסים והחדות הגבוהה יצר תחושה תלת מימדית וקטנות אצל הצופה שנעמד מול ההדפסים עצמם.

התשוקה לצלם:

לעולם הצילום נחשפתי בגיל 17 לפני כ 37 שנים, מאז ועד היום אני קם בבוקר עם תשוקה ליצור ולברוא עולם חדש, לבדוק את גבולות המדיום, לחקור ולהמציא את עצמי מחדש, אני צלם מסחרי פעיל מזה 28 שנים ואותו חשמל שזורם לי בעורקים ומקפיץ אותי כל בוקר מחדש בשעות לא כל כך שפויות גרם לי לאורך השנים להיות צלם אשר מצלם את העתיד.....אני יודע שהמשפט הזה נשמע קצת מוזר כי איך אפשר הרי לצלם את העתיד, אז לשמחתי הרבה אני מצליח לצלם את העתיד ומעורב ופעיל כצלם המלווה חלק מתהליכי הפיתוח העתידיים של לקוחותיי מהשלב הרעיוני ועד למוצר הסופי, יש לי אינספור דוגמאות מתחומי התקשורת האלחוטית, מדפסות תלת מימד, דפוס דיגיטלי, ניתוחי לב בצנתור, מצלמות 360 מעלות. אני מלווה את תעשיית הטכנולוגיה העולמית והישראלית מיום היווסדה עוד לפני שקראו לה הייטק בכלל. בכל פעם כצלם ויוצר אני מתבקש ליצור עולם חדש ויצירתי ולפעמים בלתי אפשרי ליצירה, כל יום אני קם לאתגר חדש ומברך על זה שכל יום אני יוצר ומתמודד עם עולם חדש, אתם מוזמנים להביט באתר שלי ולראות קמצוץ קטנטן מעולמי הוויזואלי, חשיבתי ויצירתי

מלקוחותיי ניתן למצוא את החברות הבאות: HP, J&J, Land-Rover, Neri Oxman, אין סוף חברות תעשייה וטכנולוגיה ישראליות ובינלאומיות.

http://www.yoramreshef.com

התשוקה ללמד:

אני מלמד המון שנים עוד הרבה לפני שהתחלתי ללמד במכללת הדסה, בפועל אני מלמד מגיל 21 עם סיום שרותי הצבאי כצלם של המשטרה הצבאית, במילואים הצטרפתי לחייל החינוך ועסקתי במסגרת החייל בהרצאות העשרה לחיילים במיוחד במקומות הכי נידחים של מדינתנו, לימדתי בבתי ספר פרטיים לאמנות וצילום והצטרפתי למכללה ולחוג בשנת 1997, התשוקה ללמד נבטה בי מעצם ההבנה שחינוך וחלוקת ידע הם ערך עליון ברמה של שליחות והם חיוניים להמשך עתיד ילדינו, בנותיי גדלות בבית של חינוך וגם אשתי עוסקת בתחום. שליחות זו הביאה אותי להקים בחוג תכנית התמחות ולפתח גם את הנושא העסקי כחלק מתכנית הלימודים האקדמית תוך ההכרה שיש לחבר כמה שיותר את העולם האקדמי עם העולם שבחוץ, אני זוכר את עצמי יוצא מהמכללה בשנת 1989 ושואל את עצמי מה עושים עכשיו......היום הסטודנטים מקבלים במסגרת הקורסים אותם אני מלמד הזדמנות יוצאת דופן להכיר את העולם שבחוץ, בהתמחות בה הם "עובדים" יום בשבוע אצל חונכים מתנדבים, לומדים להכיר כיצד מתנהל העולם המסחרי, מכירים אנשים חדשים וטווים את תחילת הרשת האישית חברתית ועסקית שתלווה אותם כל חייהם המקצועיים, חשוב לציין כי התכנית פועלת כבר שנה רביעית ואנחנו עומדים על כ 25 אחוזי העסקה בסוף התכנית. השבוע התבשרתי על ידי סטודנטית שנמצאת בהתמחות באחד ממשרדי ההפקות הבכירים בישראל בשם "מולה הפקות" שהם מעוניינים להעסיק אותה בשכר עם סיום ההתמחות ולפני סיום לימודי התואר שלה. אין סיפוק יותר גדול מזה לי כמרצה, מחנך ואיש מקצוע.

תודה רבה   

יורם רשף                                                                                                               

מאמרים נוספים...