סיפור קטן על אומץ ותבונה

נכתב  ע"י דב קולר

בתאריך ד', 08/12/2009 - 00:00

•  259 צפיות – אימגו מגזין

תאריך פרסום קודם:  08/12/2009

 

נמל חיפה – אל מול שליחות עלומה. - סיפור קצר

שמעון, "סיימון", "סי" בפי חבריו ומשפחתו, עמד זקוף על גשר הירידה מסיפון האוניה אל משטח הבטון של נמל חיפה. השנה הייתה 1935. נושם עמוקות את אויר גלי הים הנשברים למזח, המתערבבים עם בליל הריחות המזרחיים המוזרים, הלא מוכרים לו, שרק שנים אחר כך הוא יאהב כל כך את טעמם בעת עצירותיו בפונדקי הדרכים לאורכה של ישראל, כנהג משאית גדולה בחברת "תעבורה".

בדש הפנימי המוצנע של מקטורנו האפור בחזותו, הייתה מונחת מעטפה קטנה עם כמה כרטיסיות קרטון עטופות ניילון שהיו תחובות בתוכה. זו הייתה שליחותו הסודית מאחותו הגדולה "יטה", אל גולדה מאירסון, מאיר. חשבונות בנק סודיים ברחבי ארצות הברית של אמריקה, עם פרטים מדויקים של "בעל החשבון", פרטים שאיתם יכינו מומחי ה"ההגנה" לזיוף מסמכים, סדרה של דרכונים זהים לשליחים היהודיים שפעלו בארה"ב, חלקם בגלוי, לאיסוף כספים, וחלקם בסתר, לרכש אוניות מעפילים, רכש אי לגאלי של נשק ותחמושת – אשר היו נשלחים בארגזי "צעצועים" לפלסטינה, לחזק את הכוח הצבאי היהודי בארץ.

בימינו החזיק סיגריה אמריקאית זולה, שואף ממנה מעת לעת עד שנתלהטו קצות אצבעותיו מלאחוז את שיירי הבדל הנגמר. אריזה חדשה וגדולה של חפיסות סיגריות הייתה מונחת במזוודה החומה הקטנה, אותה החזיק בשמאלו. מתנה מהאח הצעיר ליטה, בקיבוץ כפר גלעדי, שהייתה מעשנת כבדה, אפילו יותר ממנו.

מזוודת העור שאחז בשמאלו, הייתה כבר דור שלישי בידיו, ועתידה הייתה להיות אפילו דור רביעי בידי בנו הצעיר, העתיד ללמוד באוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים, 40 שנים לאחר מכן.

הייתה זו מזוודה שרכש סבו, שהיה רב בקהילה יהודית ברוסיה הלבנה, אשר ראה בעיניים מפוקחות את ההתפתחויות הרות האסון של גלי הפוגרומים ביהודי רוסיה, ואמר לבנו, אביו של סי, "קום לך לך אל ארץ האפשרויות הגדולות, אמריקה, והתחל שם חיים חדשים, בארץ המהגרים שבנתה בכניסה לנהר ההדסון בניו יורק את פסל החירות המפורסם. אולי שם גורל היהודים יהיה טוב יותר". מזוודה זו שנרכשה בכסף רב מחנות המזוודות הראשית בעיר (חנות שעסקיה פרחו עם התגברות גלי ההגירה), הייתה בצבע חום-בורדו, מבריקה בחיצוניותה, אם כי תמיד הייתה עטופה בבד חום בהיר מרופט במקצת, אותו תפרה במיוחד סבתו של סי, כדי לשמור על מזוודת חילופי העולמות החשובה הזו.

בתוכה הייתה המזוודה מרופדת בבד משי חום-ורדרד. ריח תמידי של טקסטיל ועור עלה ממנה, עת הייתי פותח אותה, גם עשרות שנים מאוחר יותר. תאים תפורים בקפידה, עם קפיצים עטופי מלמלה עדינה, היו בכל פאותיה. בתא זה נשמר הדרכון. בתא זה נשמר נייר המכתבים, אותו הסכים סי להכניס רק בלחצה של אמו, "תכתוב, תכתוב משהו ותספר לי מה שלום בנותיי, אחיותיך, בקיבוץ המוזר הזה בגליל, וגם איך אתה מסתדר", הייתה מתחננת לבנה, שהיה כל דבר מלבד איש של כתיבה. תא אחר הכיל את כלי הגילוח והצחצוח, וגם ספר על פיתוחי החשמל החדשים של נורות הרדיו, היה בה.

סי היה איש טכני וחשמלי בכל רמ"ח אבריו. מבחינתו הייתה המזוודה יכולה גם להכיל אך ורק את הספר הזה. אומנם אחותו בלה, (הם היו משפחה עם 12 אחים ואחיות...) שלחה איתו גם את "הפלטפורמה שלנו- יסודות הציונות הפרולטארית" – של בר בורוכוב, עבור יטה, שהייתה אידיאולוגית ידועה בכפר גלעדי, וטיעוניה הסוציאליסטיים, הדהדו בכל אסיפת קיבוץ, שהתנהלה כל מוצאי שבת בחדר האוכל הקטן, בו אכלו במשמרות.

ברישול גמור נחו במזוודה לבנים, גטקס, חולצת עבודה כחולה מבד אמריקאי עבה, מכנסי עבודה חומות וגם עניבה רחבה אפורה-שחורה, לאירועים ומפגשים מיוחדים, שקיים סי מעת לעת עם אנשי סוד ובטחון עבריים בפלסטינה. עובדת היותו דובר אנגלית, נתנה לו יתרון גדול ומעמד מיוחד בשנים שיבואו, הן בדיבור עם הבריטים, ושותפיהם ההודים והאוסטרלים, והן בפעילויותיו החשאיות על אדמת אירופה במלחמת העולם השנייה, ועל אדמת הולדתו, ארה"ב לאחר המלחמה, עד להתפרקות ארגז "הצעצועים" בנמל חיפה, שהגיע במשלוח תמים מארה"ב, והתפזרותם של עשרות תת מקלעים על הרציף, (עקב שימוש במנוף המיועד למשקל קל), מה שהפך אותו לעבריין מבוקש בארה"ב עד שנת 1965, שנים לאחר הקמת המדינה, ורק אז הוסר מעליו צו התפיסה, בהתערבותו האישית של רה"מ לוי אשכול, אצל הממשל האמריקאי.

המזוודה הזו חצתה עם סי את מדבריות צפון אפריקה, עת התגייס לצבא האמריקאי, השתתף בקרבות הקשים נגד גיסותיו של רומל, ונכנס עם בעלות הברית למגף האיטלקי דרך סיציליה, ואח"כ עד שחרור מחנות הריכוז באירופה. מזוודה זו השתתפה ב"פשעים" נוספים שעשה סי לטובת עמו פליטי וניצולי המחנות. הוברחו בה כספים לרכש אוניות מעפילים, הועברו בה דרכונים מזויפים לפעילי "עליה ב'" ברחבי היבשת המוכה, וגם כדורי תחמושת לנשקים קצרים של פעילי ה"הגנה" שליוו את המעפילים.

סוגריה של המזוודה תמיד היו לפלא בעיני. שתי לשוניות מתכת זהובות אפרפרות, הננעצים עם תוסף דמוי סיכת שדכן תעשייתי, בתוככי חריץ חשוך ומסתורי, עד השמע "קליק" חד משמעי. אז ידעת שהנעילה הראשונה הסתיימה. אך תמיד רצית בטחון נוסף, ולשם כך השתלשל לו ברשלנות מסוימת מפתח שחור-אפור קטן, איתו היו ננעלות בזו אחר זו שתי הלשוניות. תמיד הייתה לי הרגשה שהנעילה הזו, תעמוד בפני כל כוח, אפילו של מכבש גדול.

מזוודה זו עתידה הייתה לשמש את סי גם בעת משפטו לפני מפקד יחידתו האמריקאית על אדמת צרפת. מפקדו החל לשמוע את הסיפורים הרבים והמוזרים על פעילויותיו של סמל סי קולר לאחר שעות השירות הרגילות, ולפעמים גם במהלך יום השירות. ג'יפים היו נעלמים לשעות ארוכות, ורצפתם הייתה מכוסה בגריז של מכונות ירייה בעת שובם לבסיס, משאיות צבאיות מכוסות ברזנט היו נעלמות ללילות שלמים, ובבוקר חוזרות עם ריח כבד של זיעת אדם בארגזם. כספים שהיה אוסף בנחרצות מהחיילים היהודים בגדוד, ומרב היחידה, כולל ארוחות חגים ויום כיפור שהיה "מחרים" לטובת אוכלוסייה עלומה ומסתורית שלא שכנה בבסיס הצבאי.

עת הוזמן למשפט הצבאי, על עבירות של גניבת רכוש צבאי, שימוש פושע בציוד צבאי, והחרמת מוצרי מזון צבאיים – התייצב סי עם המזוודה החומה במשרדי הקצין השופט. "למה הבאת את המזוודה הזו?" שאל מפקדו הבכיר.

סי פתח את המזוודה, בהתרגשות דרמטיות, בחקותו ג'סטות של השחקן האהוב עליו קלארק גייבל. לבוש היה במדי א', ועל חזהו הייתה מונחת בקפידה עניבתו האפורה-שחורה. הוא שלף אט אט שני ספרים מצהיבים אותם איתר בעזרתו של הרב היהודי הצבאי, בשגרירות האמריקאית בפריז, שבוע קודם, עת קיבל את הזימון ואת כתב האישום למשפט הצבאי. החוברת הראשונה הייתה "חוקת ארצות הברית", מהדורת 1945, עם 27 השינויים שהוכנסו בה ב-200 שנות העצמאות האמריקאית. הספר השני, בכריכה אדומה, עבה ומהודרת, היה ספרו של אבי האומה האמריקאית ג'ורג' ואשינגטון: State of the Union Address.

סי הקשיב בדומיה לסעיפי האישום על העבירות הצבאיות, ואז, לאחר שניתנה לו רשות הדיבור, הוא הישיר מבט אל מפקדו ואמר: "כבוד המפקד, אני מבקש ממך ב-10 הדקות הבאות להקשיב לי היטב, ולא להפסיק אותי, כי אני עומד לדבר מגרונם של אבות האומה האמריקאית, ואם לא לי אז לכבודם, אני מבקש את הקשבתך המלאה". המפקד ההמום, מ-2 הכרכים שהונחו על השולחן הצבאי, התרווח בכיסאו ואמר, "בבקשה, בבקשה, סמל קולר, שא את דבריך".

סי פתח בציטוט תשובתו של ג'ורג' ואשינגטון למכתב הברכה ששלחה לו הקהילה היהודית ברוד-איילנד עם היבחרו לנשיא הראשון של ארצות הברית בשנת 1789. בתשובתו לקהילה היהודית הוא כתב "מי ייתן וילדי אברהם השוכנים בארץ זו ימשיכו ליהנות מרצונם הטוב של תושביה האחרים, וכל איש יוכל לשבת תחת גפנו ותאנתו, בלא שיהיה דבר שיגרום לו לפחד". אחר כך פרש סי לפני מפקדו את תמצית פעולותיו להצלת בני עמו היהודים ניצולי מחנות הריכוז וההשמדה.

"אתה ראית אותם יחד איתי. יחד פרצנו את שערי המחנות, ויחד ראינו את העיניים הדומעות ביובש לקראתנו. ג'ורג' ואשינגטון ציווה לשחרר את כל עבדיו באחוזתו לאחר מותו, ואנחנו שחררנו את בני עמי רגע לפני מותם, בידי חייליו של היטלר, אותו באנו למגר בשם כוחות הדמוקרטיה של בנות הברית". אח"כ פתח סי את הסימנים שהכין מראש בחוברת האפורה של "חוקת ארצות הברית", והקריא קטעים נבחרים מתוך הפרק על זכויות האדם. הזכות לחירות, הזכות לחיים והזכות להיות חופשי מרעב וממחסור.

"פעולותיי כבוד המפקד, שאבו את הצדקתם מהחוקה הזו של אומתנו הגדולה, ששנינו למדנו בביה"ס היסודי והתיכון, שם במולדת. אם אתה שופט אותי, ומעניש אותי, יש לך דיבור מתנגד אל מול אבות האומה האמריקאית. לכן, קח עכשיו את כתב האישום שהכנת וגנוז אותו במגירת שולחנך".

סי סיים את דבריו, הכניס בזהירות ובחרדת קודש את שני הספרים חזרה למזוודה החומה, וניגב עם הממחטה הצבאית החומה, את עיניו הדומעות. כל הנוכחים באולם המשפט נעו באי נוחות בכיסאות העץ שלהם. אחדים קינחו את אפם. המפקד הישיר מבטו בסמל קולר במשך דקות ארוכות, בעודו חותם את פיו מדיבור.

אט אט הוא יישר את שרווליו, נעמד וקרא:" סמל קולר גש אלי". סי התקרב לשולחנו והצדיע בפנים מתוחות. "אני מורה לך בדקות הקרובות לאסוף ולכנס לאולם המשפט הזה, את כל ראשי המחלקות של גדודנו. הם יקבלו ממני הוראה אישית ומפורשת, לסייע לך מהיום והלאה, עד שנעזוב את אדמת צרפת. לסייע לך בכל אשר תבקש. אתה כבר תדע לבקש את הדברים הנכונים הנחוצים להצלת בני עמך".

סי נסוג בהילוך צבאי לאחור, הצדיע שוב למפקדו, הפקיד את המזוודה הקטנה בידיו של הרב היהודי הצבאי של הגדוד, ומיהר החוצה למלא את שליחותו.

 

דב קולר – 14/11/09

caller1955@gmail.com

054-3921272