נו מתי מגיעים?

אומץ זה כל מה שאת חולמת עליו. 
וברגע שאת משיגה אותו, כל מה שאת רוצה זה יציבות.
הדרך להתייצב רצופה בחבלים דקים דקים שעל מנת להגיע ליעד כנראה שאת תפלי מהם איזה 20-30 פעמים במקרה ואת מאד מוכשרת. 
כן, קצת נפצעת בדרך וזה כואב, משאיר צלקות ולא נעים.
אבל היי, התחלת להתייצב... וזה מרגיש מגניב. מה עכשיו? נהיה משעמם.

"סליחה, אתה יודע איך מגיעים מפה לריגוש?" 
הוא אמר שהריגוש נמצא ממש מתחת לרגליים שלי. 
הסתכלת. אמאלה. את על גובה אינסופי והתהום מתחת לרגליים שלך.
פחד אימה. וגם תסכול. אה והחוסר אונים שלך... כן גם הוא שם.
לחזור אחורה זאת לא אופציה, כבר היית שם. 
"יצירתיות, והרבה בבקשה. תודה!"

מוצאת דרך לרדת למטה, בונה לך מעין סולם, מרגישה את הלב פועם על טורבו. טירוף טוב כזה שמציף לך את הגוף שמעורבב יחד עם חרדה.

אין לך מושג מה הולך לקרות. יכול להיות שזה הרגע האחרון ועשית את הבלתי האפשרי וזהו או שאולי במקרה פשוט עשית את זה וזכית לראות את זה מתגשם ממש מולך.

לכאן או לכאן, לא ויתרת. בחרת. עשית. צמחת.

תזכרי שהניצחון הוא הדרך. והיעד? הוא תמיד מתחלף.
אז שתהיה נסיעה נעימה (;