זוגיות: לאהוב או להתאהב זו השאלה

כבר שנים אני מנסה להבין את הסוגייה הזו:
כשאדם מכריז על רגש כלפי מישהי באמירה "אני אוהב אותה" האם הוא מתכוון לזה שהוא "מאוהב בה"? מה בעצם ההבדל הגדול בין המילים ובין התחושות והרגש שהן מעוררות?.
במילה בבניין פעל : א.ה.ב. אוהב, יאהב, יש משהו מאוד אמיץ. לאהוב, זה משהו שבוחרים אותו, שיוצרים אותו, שמנסים לתפעל לתחזק. כשאדם אומר אני אוהב, הוא בעצם יוצר בעצמו את האנרגיה, הלא סבילה, ולא מחכה ליקום שיצור אותה עבורו.

לעומתה המילה "להתאהב" היא מילה סבילה: "ה.ת.א.ה.ב". זה משהו שקורה לך, שאין לך שליטה עליו בכלל. לא משהו שבחרת בו, או יצרת ביודעין. היקום או איזה כוח מיסטי או אם תרצו, הכימיה והאבולוציה הם אלה שמחליטים בשבילו, סוג של קופידונצ`יק שובב שבחר לירות את החץ שלו באקראי, ויצר מערבולת של רגשות בלתי נשלטים ובלתי מובנים.

ומה בעצם ההבדל הגדול בין שני סוגי האנרגיות שמילים אלו מייצרות ומייצגות? האם ניתן ואפשרי גם לאהוב אדם שמתאהבים בו? או שאולי מדובר בסוג של סתירה שאינה מתיישבת בד בבד עם שיכרון חושים ורגש כל כך מגנטי ותובעני, שלא מאפשר לרגש פעיל יותר לדור איתו בכפיפה אחת? כשאנשים מתאהבים, הם לרוב מייצרים אנרגיה מסוג מסויים מאוד, הרבה פעמים עושים גלורפיקציה למושא ההתאהבות, מאחר ומה שהוא מייצג בעיננו, חייב להתיישב בד בבד עם סוג של פנטזיה, מילוי ריק כלשהו וצורך נפשי באנרגיה הזו. אז איך בעצם אפשר לאהוב את מהותו של אדם שמתאהבים בו, שהופך מכורח ההתאהבות למושא לכמיהה, תשוקה, פנטזיה וצורך בלתי ממומש?

כשאדם המקראי "ידע את חווה" למה בדיוק הייתה הכוונה (מעבר לפרשנות הסקסואלית הרגילה) לכך שהוא אהב אותה? או התאהב בה? האם הבחירה במילה ידע היא מקרית? כשיודעים אדם אחר, האם הכוונה היא לידיעה וקבלה של המהות האמיתית שלו? של הבפנוכו האמיתי שלו, על הפגמים והמחשכים והכאב והסבל והעצבות והשנאה והזרות והאהבה? ואם יודעים ומכירים את הבפנוכו שלו, אז איך בעצם זה מסתדר עם המילה להתאהב, שמייצגת סוג של שיכרון חושים ונפש, סם מסוג מאוד מסויים, שלא מאפשר להתקרב לאותו אדם ולמהות האמיתית שלו, אלא רק למה שהוא כביכול מציע כצורך לגיטימי העונה על פנטזיה מסויימת וצורך במילוי סוג של ריק נפשי. האם כשמתאהבים ניתן להתאהב גם בפגמים, בחולשות, בפחדים, בחרדות, בשנאה ובזרות של אותו אדם? או שרק אותה אנרגיה ממשית של המילה י.ד.ע יכולה באמת להוביל לאנרגיה של אהבה אמיתית???

אם זה ככה, האם לאהוב זו מילה ואנרגיה הסותרת בהגדרתה ובמה שהיא מייצגת ויודעת את המילה האחרת, להתאהב - שמתקשרת בעיקר לסוג של שיכרון רגשי, שלא תמיד מאפשר להבין ולקבל את מהותו של האחר כמות שהוא (אומרים שהאהבה היא עיוורת, אבל האם זה לא היה צריך להיות: ההתאהבות היא עיוורת?)

ואם כן, בהנחה שהדברים אכן מתיישבים הגיונית, במה אתם הייתם בוחרים?