הרשות המחוקקת השופטת והמבצעת

הוא לגם את כוס הקפה שלו, ריפרף בעיתונים בעיקר במדור הקומיקס ואז כמדי בוקר ויום עבודה, הוא עבר על "הפיד" שלו ושם בין פוסט כזה או אחר, הוא ראה תמונה שחשב שהיא לא ראויה. עד כאן נשמע כמו עוד יום שגרתי של כל אחד ואחת מאיתנו שבוודאי היו ממשיכים לגולל תוך כדי ציקצוק בשפתיים. אך לא מארק צוקרברג. הוא חשב שהתמונה זוכת פרס הפוליצר היוקרתי "ילדת הנפלם" ממלחמת ויאטנם של הצלם ניק אוט שאותה פרסם בעמוד הפייסבוק שלו העיתון הנורווגי הנקרא ביותר האפטנפוסטן בה נראית ילדה ערומה בורחת בבכי קורע לב מאימת המפציצים האמריקאיים, אינה ראויה להישאר בפיד שלו ושל כל העולם בעצם. על פיו ישק דבר ואין עוד מלבדו.

אך העם הנורבגי לא פרייאיר ומה שהחל כעוד פוסט שהורד על ידי פייסבוק, הלך וצבר תהודה ברחבי המדינה הסקנדינבית והגיע אפילו עד לראשת ממשלת המדינה ארנה סולברג שבתגובה להורדת הפוסט העלתה בעצמה את אותה התמונה ונחשו מה, גם היא נמחקה על ידי הענק הכחול. 

"מאוד מצער שפייסבוק הסירה פוסט מעמוד הפייסבוק שלי. מה שהם משיגים על ידי הסרת צילומים כאלה, גם אם כוונותיהם טובות, זו עריכה של ההיסטוריה המשותפת שלנו. אני רוצה שגם לילדים של ימינו תהיה הזדמנות לראות וללמוד משגיאות ואירועים היסטוריים. זה חשוב"

אמרה ראשת הממשלה ואכן לאחר לחץ ציבורי גדול במדינה, פייסבוק ביטלה את החלטתה ואפשרה לפרסם את התמונה. "אמנם אנו מכירים בכך שמדובר בצילום סמלי, אך קשה ליצור הבדלה בין לאפשר פרסום של צילום ילד בעירום במקרה אחד, ולאסור זאת במקרים אחרים. אנחנו מנסים למצוא את האיזון הנכון" אמרה דוברת פייסבוק.

הסיפור הזה יחד עם עוד מאות ואולי אלפי סיפורים שבוודאי מתרחשים מדי יום מעלים תהייה בנוגע לכוח העצום שמחזיק בידיו "עורך העל" של פלטפורמת התקשורת אולי המרכזית כיום בעולם מארק צוקרברג. היהודי הטוב הזה, הוא ללא ספק גאון טכנולוגי ויזם פורץ דרך אך הוא לא עיתונאי. באיזה עולם הזוי אנחנו חיים בו כל כך הרבה כוח מרוכז בידיו של איש אחד ועושי דברו?

נכון, אפשר להניח שאותם עובדים המוערכים בכ-1000 גברים ונשים ברחבי העולם שאמונים על סינון תכנים קשים,פוגעניים ומטרידים עושים את עבודתם נאמנה בשמירה עלינו הגולשים. אך היכן נמתח הגבול ההולך ומטשטש בין פיקוח ראוי לבין הגבלת חופש הביטוי?.

תוסיפו לכך את העובדה הטרייה שלפיה וואטספ תתחיל לשתף את פייסבוק במידע על המשתמשים שלה והנה לכם חזון הבלהות של ג'ורג' אורוול. 
קורם עור ופידים.

גם לאחר פרסומה מחדש של התמונה, קראו בנורווגיה להקים גוף תקשורת מקומי, מקביל אם תרצו לפייסבוק על מנת ולנסות ולנטרל ולו במעט את כוחה של החברה שגם לא ממש ששה לשלם מיסי חברה במדינות בהן היא מקימה מטה. 

נכון, ספק אם יצליחו הנורוובגים לקחת אפילו עשירית מהגולשים המקומיים מפייסבוק אל אותה רשת חדשה אם תקום, אבל אולי זוהי סנונית ראשונה לחשיבה יותר ביקורתית ופרקטית על מה ניתן לעשות בנושא. חשיבה שרוצה להשאיר את 1984 רק בספרים.