תרגום כתבה בנושא יהדות אירופה בימינו

יהודי אירופה נשארים במקומם

כמו כל יהודי שחי בצרפת,  גם אמילי דהן הייתה מזועזעת בעקבות ההתקפות שהיו בחודש החולף במשרדי המערכת של המגזין "צ'רלי היבדו" ובסופרמרקט כשר.
היא תהתה האם לאחר ארבעה דורות שגדלו בצרפת יהיה על משפחתה לברוח מביתם לאור האנטישמיות הגדלה והפחד מטרור.
כשההתקפות התרחשו חשבתי לעצמי "זהו זה! זה הרגע ממנו חששנו" אמרה אמילי, בת 40 ואם לשלושה. "אבל אחר כך משהו השתנה בי. לעזוב את הבית שלי? החיים שלי? המדינה שלי? לפתע זה נשמע מגוחך. בתוך תוכי אני צרפתיה, והתקפות הטרור רק הוכיחו לי את זה".
גם כאשר בתי כנסת, בתי ספר ובתי קברות ברחבי אירופה הגבירו אבטחה, רובם הגדול של יהודי האיזור החליט להישאר במקום. כמו דהן, יהודים מלונדון ועד ברלין אומרים שקשרי התרבות, העסקים והקשרים החברתיים חזקים מהפחד מטרור כמו ההתקפות בפריז והירי בקופנהגן שבו נהרגו שני אנשים, אחד מהם יהודי בבית כנסת.
הם רואים תמונה אחרת מזו שמצייר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שהודיע ב-15 בפברואר על יכולתה של ישראל לקלוט המוני מהגרים מאירופה, מאחר ובטחונם של היהודים שם בסכנה.
ובאמת, יותר מ-7200 יהודים מצרפת עשו עלייה בשנה החולפת. פי שניים ממספר העולים בשנת 2013 לפי דיווח של הסוכנות היהודית, האמונה על הגירה, לאחר ההתקפות עוד יהודים ישקלו לעשות את הצעד הזה.
7200 יהודים מהגרים הם 1.5% מתוך כחצי מיליון יהודים הגרים בצרפת. מספר זה הוא אמנם גדול כשמדברים במושגים של הגירה. אך המשמעות היא שרוב הקהילה היהודית נשארת בצרפת.
"אנו רואים יותר ויותר יהודים שעוזבים את צרפת, כשחלקם עשו את הצעד בעקבות האנטישמיות הגדלה, אך גם בשל הקיפאון הכלכלי," אומר סרג'יו דה לה פרגולה, דמוגרף באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מוסיף ואומר "גם בצרפת, שבה ניתן לומר שהמצב רגיש, מדובר במיעוט".

"זה לא פשוט להשתלב בחברה הישראלית מבחינה חברתית וכלכלית" אומר ג'ק בלוך, 35, אשר משפחתו חיה ליד שטרסבוג בחבל אלזס במשך שישה דורות. "הפחד עצמו לא מספיק. אדם צריך להיות בטוח בהחלטתו לעשות את הצעד."

הנחישות להישאר באירופה קיימת גם בשל שיקולים מקצועיים. בנדטו חביב, מפיק סרטים בן 51 ממילאנו, הפיק סרט דרמה בשם "הון אנושי", אשר היה מועמד בטקס האוסקר כסרט הזר הטוב ביותר, אומר שאין לו כוונה לעזוב.
אם יעשה זאת יוותר על קריירה מצליחה, הוא אומר, ושהוא איננו מרגיש לא בטוח או לא רצוי.

"הקיצוניות לא החריפה כאן," אומר חביב. "היהודים מרגישים בטוחים במילאנו."
מעט מיהודי אירופה יזלזלו בחשיבותה של המלחמה נגד האנטישמיות בקהילות מוסלמיות שלא השתלבו בחברה.
למרות ששמירה על הבטחון הוא דבר חשוב והכרחי. הפתרון ארוך הטווח נמצא בהשתלבות בתרבות ובחינוך. אומר דוד קאט, 43, יזם טכנולוגי באמסטרדם אשר משמש כגזבר דירקטוריון המוזיאון היהודי בעיר. הוא דור תשיעי החי בבירת הולנד, והוא לא מכיר אף אחד ששוקל לעבוד לישראל.

"יש לנו אחריות מוסרית כלפי הצעירים בהולנד, לשלב ילדים שהוריהם או שמוצאם מהעולם הערבי," אומר קאט. מוסלמים הם "חלק מהחברה ההולנדית" באותה מידה כמו היהודים, הוא הוסיף. "הסוד להצלחה הוא לחיות יחד."

בלונדון, חייהם של היהודים ממשיכים להיות תוססים. לדוגמא מרכז התרבות החדש בשם  ,JW3מבנה בעל קומה אחת, עשוי חלונות זכוכית. בנייתו הושלמה ב-2013 בעלות של 32 מיליון פאונד (50 מיליון דולר). נערכים בו אירועים גדולים ומגוונים. אירועים עם פן רציני כגון הרצאה עם פיטר תאיל, מיליארדר מעמק הסיליקון, ואירועים עם נופך משעשע יותר כמו ערב פנויים פנויות בהחלקרח "להחליק על סקייטים ולצאת לדייטים".