קטע משיר שתרגמתי מאנגלית (נרקיסוס ואקו - אובידיוס)

בתאריך 15 מאי, 2015

"כך ידבר ובטירוף אהבתו יחזור ויביט בדמותו; בעיצבונו את מי המעיין הטרידו דמעותיו, אדוות מבריקות התפשטו ופגמו בצורתו שאהב. וכך יאמר הנער כאשר צלליתו האהובה תעלם: "לאן נעלמת לי אהובי היקר? אני מפציר בך, אל תעזבני ילדון אכזר! האם כך תנטוש את אהובך? השאר עימי שאוכל לחזות בדמותך; אין לאל ידי בך לגעת, אך יינתן לי לראותך - אם כן אל תמנע גם את מזון העניים מאהובך." ובעת שדיבר קרע מעליו את בגדיו ובחזהו הצחור הכה בחוזקה..."

קטע משיר שתרגמתי מאנגלית (נרקיסוס ואקו - אובידיוס)

נַרְקִיסוּס וְאֶכּוֹ / אוֹבידיוּס

בְּכָל עָרֵי אֶאוֹנֵיאָה יָצָא שְׁמוֹ שֶׁל הַנָּבִיא טֵירֶסִיאַס לִתְהִלָּה, כִּי יִצְדַּק זה בְּמַעֲנָיו לְכֹל הַשּׁוֹאֲלִים בַּעֲצָתוֹ. אַחַת הַמֻּקְדָּמוֹת שֶׁתַּאֲזִין לִנְבוּאוֹתָיו הֲרוֹת-הַגּוֹרָל, נִימְפָה חֲבִיבָה וּשְׁמָהּ לִירִיאוֹפֵי. וָתִּגַּשׁ אֵלָיו עִם בְּנָהּ הַיָּקָר, שֶׁיֵּשׁ שֶׁיִּרְאוּהוּ כְּיַלְדּוֹן וְיֵשׁ שֶׁכְּאִישׁ, בִּמְלֹאת לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה - הוּא שֶׁנּוֹלַד לָהּ עַל פְּנֵי נַחֲלוֹ שֶׁל קֶפִּיסוּס (אֵל הַנְּהָרוֹת הָאַדִּיר עָלָיו תַּצְהִיר כְּאַב לִבְנָהּ) וָתְתַשְׁאֵל אֶת הַחוֹזֶה וָתַפְצִיר בּוֹ לְגַלּוֹת לָהּ שֶׁמָּא בְּנָהּ, לוֹ קָרְאָה נַרְקִיסוּס, מִפְּאַת יִפְעָתוֹ הַנְּדִירָה, יִכָּשֵׁל לְהַאֲרִיךְ-יָמִים. וְכָךְ יָשִׁיב לָהּ הַנָּבִיא הַסּוּמָא: "יַאֲרִיךְ הוּא יָמִים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, בִּלְבַד שֶׁעַצְמוֹ לֹא יַכִּיר." תְּמוּהִים נִשְׁמְעוּ לַנִּימְפָה דִּבְרֵי-הַנָּבִיא, אִם כִּי הַמְּאֹרָע שֶׁיָּבִיא לְאָבְדַן הַבֵּן - מִקְסַם הַשָּׁוְא עַל אַהֲבָתוֹ הַמֻּטְרֶפֶת – יְאַשֵּׁר צִדְקָתָם. כָּךְ יַחְלְפוּ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים חֲמֵשׁ שָׁנִים. וָיַחְלְפוּ חֲמֵשׁ שָׁנִים נוֹסָפוֹת וְהַבֵּן עֲדַיִן יִרְאָה כְּיַלְדּוֹן וֶכְּאִישׁ. וְרַבִּים יִהְיוּ מְחַזְּרָיו, נְעָרִים וּנְעָרוֹת כְּאֶחָד, אַךְ כֹּה רַבָּה הָיְתָה גַּאֲוָתוֹ עַד כִּי נִבְצַר מֵהֶם לְהִתְחַבֵּב עָלָיו.
אֶחָד הַיָּמִים, נִימְפָה קוֹלָנִית - זוּ מֵעוֹלָם לֹא נָצְרָה לְשׁוֹנָהּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲחֵרִים שׂוֹחֲחוּ וּמֵעוֹלָם לֹא צָלְחָה לָתֵת קוֹלָהּ בְּטֶרֶם אֲחֵרִים נָתְנוּ - אֶכּוֹ, תִּתְחַקֶּה עַל עִקְבוֹתָיו, בְּזְמַן שֶׁזֶה יַבְרִיחַ בְּשִׁבְטוֹ לַהֲקַת צְבָיִים מְפֻחָדִים. לְפָנִים הָיְתָה הַנִּימְפָה הַחַקְיָנִית יוֹתֵר מְאַךְ קוֹל טָפֵל, אַךְ לְיָמִים תִּלָּקַח לָהּ יְכֹלֶת הַדִּבּוּר וּבִלְבַד יִנָּתֵן לָהּ לַחְזֹר שׁוּב וָשׁוּב עַל מוֹצָאֵי-הַפֶּה הָאַחֲרוֹנִים. יוּנוֹ, הָאֵלָה הַמְּהֻלֶּלֶת, קְלָלָה הֵטִילָה עַל לְשׁוֹנָהּ הַלַּהֲגָנִית עַל שֶׁנָּהֲגָה לְעַכְּבָהּ בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אֵין-קֵץ בְּשָׁעָה שֶׁנִימְפוֹת מִסְכֵּנוֹת הִשְׁלִימוּ בְּרִיחָתָן בְּמוֹרָד הַגְּבָעוֹת מֵחֵיקוֹ שֶׁל הָאֵל יוּפִּיטֶר. אֶפְשָׁר וְהַמַּעֲשֶׂה לֹא חָמַק מֵעֵינֵי הָאֵלָה הַמְּהֻלֶּלֶת, כִּי כָּךְ תָּגִיב כַּאֲשֶׁר תַּחְשֹׂף אֶת הַמִּרְמָה: "לְשׁוֹנֵךְ, זוֹ אֲשֶׁר לָעֲגָה עַל חֶשְׁבּוֹנִי לְלֹא רֶסֶן, חַסְרַת תַּכְלִית תִּהְיֶה! קוֹלֵךְ הַמַּכְבִּיר לְהִשָּׁמַע קָצָר יִהְיֶה מִלְּשׁוֹנֵךְ!"
יוֹם בּוֹ תֶּחֱזֶה בְּנַרְקִיסוּס מְשׁוֹטֵט בַּיְּעָרוֹת הַסְּבוּכִים, תִּשָּׁבֶה בְּקִסְמוֹ וְתַעֲקֹב אַחֲרָיו בַּסֵּתֶר; כְּכָל שֶׁתּוֹסִיף לִצְעֹד בְּעִקְבוֹתָיו, כָּךְ יוּסְפוּ לִבְעֹר בָּהּ רְגָשׁוֹת הָאַהֲבָה כְּעֵין לֶהָבוֹת הַגָּפְרִית הַנִּשָּׂאוֹת מֵרֹאשׁ הָאֲבוּקָה. הוֹ, כֹּה כָּמְהָה הָיְתָה לְהַגְשִׁים תְּשׁוּקָתָהּ! לְהַעְתִּיר עָלָיו מַגָּע-יָדֶיהָ, לְהַעְתִּיר עָלָיו אַהֲבָתָהּ! אַךְ כֹּל עוֹד אֲחֵרִים לֹא נָתְנוּ קוֹלָם, דְּמָמָה עָלֶיהָ נִגְזְרָה. אֵין לְאֵל יָדָהּ אֶלָּא לְהַמְתִּין לָרֶגַע בּוֹ קוֹלוֹ יַעֲנִיק לָהּ מַעֲנֶה. בְּשָׁעָה שֶׁנִּתַּק מֵחֲבֵרָיו הַנֶּאֱמָנִים בְּיָד הַמִּקְרֶה יִשְׁמַע צְעָדֶיהָ וְיִצְעַק: "מִי כָּאן?" וְאֶכּוֹ הַשְּׂמֵחָה תָּשִׁיב: "...כָּאן!" מֻכֶּה-תִּמָּהוֹן יְחַפְּשֶׂהָ בְּעֵינָיו וְיִקְרָא: "גַּלֵּה עַצְמְךָ!" וְ "גַּלֵּה עַצְמְךָ!" לוֹ תָּשִׁיב בְּמִלּוֹתָיו. וָיָחוּג לִרְאוֹת מִי הַמַּחְזִיר לוֹ דְּבָרָיו וְלַמַּרְאִית הַמְּאוּם יִצְעַק: "אֵין תִּתְעַלֵּם מִמֶּנִּי!" וְ"אֵין תִּתְעַלֵּם מִמֶּנִּי!" לוֹ יוּשַׁב. פְּזוּר-נֶפֶשׁ מִן הַהֵד הַמֻּחְזָר יְנַסֶּה שׁוּב וְיִצְעַק: "הָבָה נִתְרָאֶה!" וְאֶכּוֹ תִּזְעַק: "הָבָה נִתְרָאֶה!" וּלְשֵׁמַע מִלִּים עֲרֵבוֹת אֵלּוּ, מִמַּחְבּוֹאָהּ שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת, תֵּחָפֵז לְעֶבְרוֹ וְתִכְרֹךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ סְבִיב צַוָּארוֹ. וָיַהַדְפֶהָ מֵעָלָיו וָיֹאמַר: "הָסִירִי יָדַיִךְ מֵעָלַי! אֵין תָּעִיזִי לְכָרְכָן סְבִיבִי... אָמוּת בְּטֶרֶם אֶתֵּן לְכְּמוֹתֵךְ לְלַטְּפֵנִי!" וְזוֹ מְאוּם תֹּאמַר מִלְּבַד: "...לַטְּפֵנִי!" וָתִשְׁכַּב מְבֻזֶּה בְּסֵתֶר הַיַּעַר - שָׁם עָלִים יְרֻקִּים יַסְתִּירוּ סֹמֶק-לֶחְיָהּ. וָתַעֲבִיר שְׁאֵרִית-חַיֶּיהָ בְּלִוְיַת עֲרִיגָה מְיַסֶּרֶת בִּנְקִיק-סֶלַע מְבוֹדָד אֲשֶׁר לְרֹאשׁ הַגְּבָעוֹת. עִם הִתְגַּבְּרוּת הַכִּסּוּפִים גָּבְרָה הַהַזְנָחָה; גּוּפָהּ הִתְכַּלָּה, מְקַבֵּל עָלָיו אֶת מָרוּת הַיָּגוֹן; צְנִימוּתָהּ כָּמְשָׁה עוֹרָהּ וְכָל חֶמְדָּתָהּ נָמוֹגָה כְּחוֹל הַנִּשָּׂא בָּרוּחַ. מִלְּבַד קוֹלָהּ וְעַצְמוֹתֶיהָ מְאוּמָה לֹא נוֹתָר; קוֹלָהּ בַּגְּבָעוֹת הִמְשִׁיךְ לְהַדְהֵד וְעַצְמוֹתֶיהָ טְרָשִׁים נֶהֶפְכו. אֵין נִרְאֲתָה עוֹד בַּיַּעַר הַפְּרָאִי אוֹ בְּרֶכֶס הֶהָרִים הַמְּבֻדָּד, אַךְ קוֹלָהּ שָׂרַד. קוֹלָהּ וְלֹא עוֹד... קוֹל שֶׁחַי, שֶׁחַי בֵּין הַגְבָּהוֹת.
כָּךְ יְעוֹלֵל לַנִּימְפָה וּלְרַבִּים אֲחֵרִים אֲשֶׁר יַגִּיעוּ אֵלָיו מִן הֶהָרִים הָרְחוֹקִים וּמִן הַגַּלִּים הַנּוֹצְצִים - אוֹהֲבִים וְאוֹהֲבוֹת כְּאֶחָד. הוֹאִיל וְכָךְ, יָנִיף יָדָיו לַשָּׁמַיִם אֶחָד הַמְּבֻזִּים וְיַפְצִיר בָּאֵלִים: "עֵת אַהֲבָה תִּתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ, מָנְעוּ מִמֶּנּוּ מֻשָּׂא אַהֲבָתוֹ!" וָתִשְׁמַע נֶמֶסִיס אֶת הַתְּפִלָּה וָתַעֲנֶה לָהּ.
שָׁם שָׁכַן מַעְיָן צָלוּל וּמְמֹרָק כְּכֶסֶף אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא טִמְּאָה יָד אֱנוֹשׁ וְחַי; רוֹעֵי צֹאן לֹא פְּקָדוּהוּ, בְּהֵמוֹת לֹא קָרְבוּ לְמַיִמָיו, עוֹפוֹת מְנוּחָתוֹ לֹא הִטְרִידוּ וְעֲלֵי-שַׁלֶּכֶת לֹא הִכְתִּימוּהוּ. כָּרֵי-דֶּשֶׁא סְבִיבוֹ הִשְׁרוּ נִיחוֹחוֹת עֲרֵבִים וְצַמְּרוֹת-עֵצִים כִּסּוּהוּ צְלָלִים. לֵאֶה מִן הַצַּיִד וּמִן הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת וְקָסוּם מִשַּׁלְוַת הַמָּקוֹם, שָׁם יָנוּחַ נַרְקִיסוּס. בְּשָׁעָה שֶׁיְּנַסֶּה לְהַרְווֹת שָׁם צִמְאוֹנוֹ, צִמָּאוֹן חָדָשׁ יִתְעוֹרֵר בְּתוֹכוֹ; בִּשְׁתִיָּתוֹ מִמֵּי הַמַּעְיָן יַבְחִין בִּדְמוּתוֹ הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת וְזוֹ תְּעוֹרֵר בּוֹ אַהֲבָה - אַהֲבַת כָּזָב נִכְזֶבֶת! הִשְׁתָּאוּתוֹ לְמַרְאֶה הַדְּמוּת הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת תַּקְפִּיאֵהוּ בַּמָּקוֹם; מְחֻסָּר תְּנוּעָה יִשְׁכַּב כְּשֶׁלְּפָנָיו אֲרֶשֶׁת תְּמִידִית, כְּעֵין פֶּסֶל הֶחָצוּב מִשֵּׁישׁ-פָּארוֹס. אָחוּז-אַהֲבָה יִשְׂתָּרֵעַ עַל פְּנֵי גְּדַת הַמַּעְיָן כְּשֶׁמַּבָּטוֹ מֻחְזָר לוֹ מִן הַמַּיִם - כְּמוֹ תָּצוּף תַּחְתָּיו נִשְׁמָתוֹ הַתְּאוֹמָה; לַבָּבוּאָה יָדַיִם אֲשֶׁר יָכְלוּ לְעוֹרֵר אֶת קִנְאַת בַּכְּחוּס, שֵׂעָר אָרֹךְ וּמַרְהִיב כְּשֶׁל אָפּוֹלוֹ וּלְחָיַיִם חֲלָקוֹת כֶּשֶׁל תִּינוֹק; פָּנֶיהָ עָטוּ הַבָּעַת-חוֹלְמָנוּת וְגוֹן עוֹרָהּ שָׁוָה לַוֶּרֶד - סָמוּק וְצָחוֹר כְּאֶחָד. לְמַרְאֶה תְּכוּנוֹת אֵלּוּ לִבּוֹ נִזָּק וּבְדַרְכּוֹ הַנּוֹאָלָה בְּעַצְמוֹ חָשַׁק; זֶה שֶׁנֶּאֱהָב בָּהּ בְּמִדָּה אָהַב. זֶה שֶׁצָּרַב בָּהּ בְּמִדָּה נִצְרַב. וָיצָרֵף שְׂפָתָיו לְמֵי הַמַּעְיָן וָינַשֵּׁק לַתַּעְתּוּעַ. סְבִיב צַוָּארוֹ הַמִּשְׁתַּקֵּף חָפַץ לִכְרֹךְ זְרוֹעוֹתָיו, אַךְ כַּמָּה שֶׁנִּסָּה לֹא צָלַח. אֵין יָדַע בָּמֶה הִבִּיט, אַךְ יָדַע כִּי כִּסּוּפִים הַדָּבָר בּוֹ הִצִּית וְהַפְּגָם הַמְּתַעְתֵּעַ שָׁבָה עֵינָיו. אַךְ מַדּוּעַ, יַלְדּוֹן טִפְּשׁוֹן, כָּךְ לַשָּׁוְא תְּנַסֶּה לַחְבֹּק לַדְּמוּת הַמְּעֻרְפֶּלֶת? תֵּלֵךְ אַחַר תַּעְתּוּעַ אֲשֶׁר אֵינוֹ מִן הַנִּמְצָא - תָּסֵב מַבָּטְךָ וְתֹּאבַד אַהֲבָתְךָ! שׁוֹבֶה עֵינֶיךָ דָּבָר חָשׂוּךְ-חַיִּים; כְּשֶׁתַּגִּיעַ הוּא יַגִּיעַ, כְשֶׁתַּעֲזֹב הוּא יַעֲזֹב וּכְּשֶׁתַּמְתִּין הוּא יַמְתִּין. קוּם, מָלֵּט נַפְשְׁך! הַצֵּל דְּמוּתְךָ הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת אֵלֶיךָ!
לֹא הָרָעָב וְלֹא הַלֵּאוּת צָלְחוּ לְהַעֲתִיקוֹ מִשָּׁם; שָׂרוּעַ עַל פְּנֵי הַמִדְשָׁאָה הַמּוּצֶלֶת, בִּבְהִיָּה מַתְמֶדֶת בִּדְמוּתוֹ שֶׁמִּנֶּגֶד, לְעוֹלָם לֹא צָלַח לְהַרְווֹת עֶרְגָּתוֹ וּבְמַבָּטוֹ שֶׁלּוֹ אִבֵּד אֶת עַצְמוֹ. מְרוֹמֵם עַצְמוֹ לְרֶגַע, פָּשַׁט יָדָיו סָבִיב וְרָטַן לָעֵצִים הַמְּרַחֲשִׁים: "הוֹ, יַּעַר עַתִּיק-יוֹמִין... הַאִם אֵי פַּעַם שָׁכַן בְּקִרְבְּךָ אָדָם מְאֹהָב כְּמוֹתִי? עִדָּנִים חָלְפוּ מִיּוֹם לֵדָתְךָ הַנִּשְׁכָּח וְאַתָּה בְּקֶשֶׁב הֶאֱזַנְתָּ לְדִבְרֵי נֶאֱהָבִים, הֲלֹא מַחֲסֶה הִוּוּ לָהֶם שְׁבִילֶיךָ הַדּוֹמְמִים. אִם כֵּן אֱמֹר נָא לִי, הַאִם אֵי פַּעַם שָׁכַן בְּקִרְבְּךָ אָדָם מִתְאַוֶּה כְּמוֹתִי? אֲבוֹי! בְּהִתְבּוֹנְנוּתִי שֶׁלִּי הַדְּמוּת הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת שָׁבְתָה אֶת לִבִּי! וְאֵינִי יָכֹל לְהָנִיחַ יָדַי בְּזֶה שֶׁאֶחֱזֶה, בְּזֶה שֶׁיָּפִיחַ בִּי אֹשֶׁר כָּזֶה. אֵיזֶהוּ הַמִּשְׁגֶּה הַמְּשֻׁנֶּה אֲשֶׁר תָּחַב אַפּוֹ בְּאַהֲבָתֵנוּ? צַעֲרִי קָשֶׁה מִנְּשֹׂא; לֹא הָרִים מַרְקִיעֵי-שְׁחָקִים, לֹא אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וְלֹא חוֹמוֹת בְּצוּרוֹת בְּכוֹחָם לִמְנֹעַ אַהֲבָתֵנוּ, וְאִלּוּ מַעֲטֶה מַּיִם, מַעֲטֶה מַּיִם דַּקִּיק... בְּיָדוֹ לְהַפְרִידֵנוּ! לָבֶטַח חָפֵץ הַלָּז בְּאַהֲבָתִי וּבְגִפּוּפַי, הֲרֵי תְּכוּפוֹת אַרְכִּין שִׂפְתוֹתַי לַפֶּלֶג הַצָּלוּל וְאֶרְאֶה כִּי יְרוֹמֵם אֵלַי רֹאשׁוֹ בְּחִבָּה, אַךְ לַשָּׁוְא אֶחְתֹּר לְנַשְּׁקוֹ וְאֶזְדַּקֵּף חֲזָרָה. לְרֶגַע יְדַמֶּה לִי כִּי לִנְגֹּעַ בּוֹ יֶשׁ לְאֵל יָדִי, אֶפֶס כִּי מִקְסַם הַשָּׁוְא יַעֲמִידֵנִי עַל טָעוּתִי. תִּהְיֶה אֲשֶׁר תִּהְיֶה, עֲלֵה מִן הַמְּעַיֵּן! חֲדַל הוֹלִיכֵנִי שׁוֹלָל! הוֹ, מַדּוּעַ כָּךְ תִּתֵּן לִי לִרְדֹּף אַחֲרֶיךָ? לָבֶטַח צָעִיר וְטוֹב-תֹּאַר אָנֹכִי, הֲלֹא הַנִּימְפוֹת אֲהָבוּנִי, אִם כָּךְ מַדּוּעַ אַתָּה בִּלְבַד תֵּרָתַע מִמֶּנִּי? אַל לִי לְהִתְיָאֵשׁ, לָבֶטַח חוֹשֵׁק בִּי לִבְּךָ; תּוֹחֶלֶת מְתוּקָה בְּלִבִּי מְקִיצָה כְּשֶׁאֲנִי מביט בְּחִיּוּכְךָ. כְּשֶׁבְּחִבָּה אוֹשִׁיט לְךָ יָדַי, גַּם יָדֶיךָ תּוֹשֵׁטְנָה אֵלַי. כְּשֶׁבָּרִנָּה אַעֲנִיק לְךָ חִיּוּכַי, גַּם שְׂפָתֶיךָ יִתְחַיְּכוּ אֵלַי. כְּשֶׁבְּעִצְּבוֹנִי אַזִּיל דִּמְעוֹתַי גַּם דִּמְעוֹתֶיךָ תִּזְלֹגְנָה אֵלַי. כֹּל מֶחֱוָה שֶׁלְּךָ אֶתֵּן, בַּחֲזָרָה לִי תִּתֵּן. וּלְעִתִּים תִּירֶאנָה נָעוֹת שִׂפְתוֹתֶיךָ, אַךְ לְאָזְנַי לְעוֹלָם לֹא תַּגַּעְנָה מִלּוֹתֶיךָ. אֵין עוֹד תְּתַעְתֵּעַ בִּי בָּבוּאָתִי, הֲבִינוֹתִי כִּי אַתָּה זֶה אֲנִי. זֶה אָנֹכִי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב, זֶה אָנֹכִי שֶׁלִבִּי מְשַׁלְהֵב! מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת? לְחַזֵּר? אוֹ לְהַמְתִּין שֶׁאַהֲבָתִי תִּשְׁקֹט? לְמַה לִי לְחַזֵּר? הֲרֵי מְבֻקְּשֵׁי בְּיָדִי – אַךְ הָעֹשֶׁר יַהַפְכֵנִי עָנִי. הוֹ, מִתְיַסֵּר אָנֹכִי בְּיָדִי תְּשׁוּקָה שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר, בְּשִׂמְחָה אֶחְפַּץ עַתָּה אֶת גּוּפִי לְהַפְקִיר. מְשֻׁנָּה הִיא תְּפִלָּתִי - אֶרְצֶה לְהִתְרַחֵק מֵאֲהוּבִי. יְגוֹנִי הֶחְלִישׁ כּוֹחִי, חוֹל חַיַּי אָזַל וְיִקְטְפוּנִי בְּרֵאשִׁית פְּרִיחָתִי. אוּלָם הַמָּוֶת אֵינוֹ אוֹיְבִי, הַמָּוֶת יְכַלֶּה יְגוֹנִי. אֲאַחֵל שֶׁאֲהוּבִי יִחְיֶה לָעַד, אַךְ עַתָּה עָלֵינוּ לָמוּת מְלֻכָּדִים – שְׁנַיִם בְּנֶפֶשׁ אַחַת."
כך ידבר ובטירוף אהבתו יחזור ויביט בדמותו; בעיצבונו את מי המעיין הטרידו דמעותיו, אדוות מבריקות התפשטו ופגמו בצורתו שאהב. וכך יאמר הנער כאשר צלליתו האהובה תעלם: "לאן נעלמת לי אהובי היקר? אני מפציר בך, אל תעזבני ילדון אכזר! האם כך תנטוש את אהובך? השאר עימי שאוכל לחזות בדמותך; אין לאל ידי בך לגעת, אך יינתן לי לראותך - אם כן אל תמנע גם את מזון העניים מאהובך." ובעת שדיבר קרע מעליו את בגדיו ובחזהו הצחור הכה בחוזקה. כל הלומה הותירה בחזהו כתמים בצבעי ארגמן

מאמרים נוספים...