מתי הסתכלת על עצמך בפעם האחרונה?

בתאריך 27 אוקטובר, 2014

בפוסט זה רציתי לכתוב על יוזמה מבורכת של חברת איפור עבור נשים עם מגבלות ראיה. בסוף המאמר מתחתי ביקורת על בתי ספר לאיפור וגם חברות איפור בארץ שמתיימרים "לתרום לקהילה" אך שכחו חלק נכבד ממנו (כבדות הראיה). מסתבר שירין שחף (אחד מבתי הספר שאליהם כוונה הביקורת) לקח את הדברים ללב, והמשכו של מאמר זה נגמר בסדנא בבית ספרו לליקויי ראיה עם סיקור תקשורתי רחב שהעניק לו פרסום על הדרך: https://www.youtube.com/watch?v=Uye5iu6jChI

מתי הסתכלת על עצמך בפעם האחרונה?

כן, את: זו שעומדת שם. מתי זה היה, ואיפה זה היה, הפעם האחרונה שהסתכלת על עצמך במראה? בבית, במראה של החדר? זו של האמבטיה או של הסלון? האם זה היה במזדרון לפני היציאה או שמא המראה שתלויה ברכב? האם זאת היתה מראה בתיק או זו של השירותים שמצאת בדרך? או שמא פשוט התכופפת וסידרת בפעם האחרונה (שלפני האחרונה שלא קיימת...) את השיער במראה של מכונית שסתם חנתה לה פה על דרכך... להסתכל מראה זה משהו שיגרתי שאנחנו, הנשים, אוהבות לעשות אלפי פעמים ביום. כ"כ התרגלנו לעשות זאת שקשה לנו אפילו להזכר מתי עשינו את זה בפעם האחרונה ואיפה זה היה. אבל יש נשים, תתפלאו לשמוע, שמעולם, אבל מעולם, לא ראו את עצמן במראה. זה לא פשוט להתאפר בלי מראה. עוד יותר קשה להתאפר בחושך. באשר להתאמת מייקאפ, או לבחור בין צבע כחול ולורוד כשלא יודעים מה ההבדל ביניהם או אפילו איך אני נראית זה כבר משימה בלתי אפשרית. ואני שואלת את עצמי ואולי גם אתכן על הדרך: האם לא מגיע לאותן נשים לחוש שהן נשים? שהן יפות? לא מגיעה להן קרם מפנק, או אודם שמלטף את השפתיים ברכות? כשאני אומרת "אותן נשים" אני מתכוונת לאותן נשים עם מגבלות ראיה. כן, עכשיו אתן קולטות שיש כזה דבר בעולם: אשה שמעולם לא ראתה את עצמה במראה. זה לא שלא ידענו שאותן נשים קיימות, זה לא שלא ידענו שהן לא ראו את עצמן במראה אף פעם. ידענו את זה, אלא שבשגרה האהובה עלינו, זו שמעניקה לנו את תחושת הביטחון החשוב לנו בחרנו לשכוח אותן, או שמא פשוט בחרנו לא לחשוב עליהן. בכוונה או שלא בכוונה העדפנו להמשיך להתפנק בחיים היפים שלנו, ולבכות על עוד צבע שלא נרכוש או כן נרכוש...

 

 

 

 

ובכן לא כולם שכחו, ממש לא. חברת YVES ROCHER הצרפתיה משיקה בימים אלא את ספר האיפור הראשון לנשים עיוורות בכתב ברייל. הספר שמכונה "הספר הירוק", כתוב ביד אומן הוא מסביר ה-כ-ל מא' עד ת': איך למרוח מייקאפ בצורה ראויה בלי לראות את הפנים, איך לשים איילנר ללא מראה (תנסו, זה לא פשוט בכלל!) או פשוט איך להתאים אודם לצללית. הספר כמובן כתוב בצרפתית, אבל מי יודע, אולי תבואנה עוד שפות בעקבותיה? בנוסף לספר שמסביר את כל כללי האיפור, ישנה גרסת MP3 להורדה שפשוט מסבירה על כל מוצרי החברה: מוצר, מק"ט (כדי שניתן יהיה לבקשו מדיילת ) כמות, מחיר, רכיבים, צורת בקבוק, צבע+הסבר על אותו הצבע עם מה ניתן לשלב ואיך, והוראות שימוש והדרכה. ניתן להזמין את הספר או להוריד את הקובץ כאן.

 

 

 

"הספר הירוק" ספר האיפור הראשון בכתב בריל

 

 

למי שלא מכירה את החברה, שלצערי לא נמכרת בארץ, מדובר במותג שכבר כבש את כל הצרפתיות ואף התפשט לכל העולם (סליחה, כמעט כל העולם, אותנו שכחו) החברה יוסדה בשנת 1959 וכבר מימיה הראשונים היא דגלה במוצרים ביו ולפני 60 שנה זה בכלל לה היה ברור מאליו...  אחת המטרות שהחברה שמה לעצמה עוד מימיה הראשונים היא "דמוקרטיזציה של האיפור" או במילים פשוטות להפוך את האיפור נגיש לכל אישה בעולם ולא רק לעשירות. נראה כי גם היום ממשיכה החברה לדאוג לאלא שעדיין לא יכולות לשים איפור מסיבות טכניות. אבל לא רק איפור: החברה מייצרת גם בשמים ולקים ידידותיים לסבביבה ולאדם. היא מייצרת תמציות צמחים וקרמים ודואגת שהמוצר יהיה "ירוק משעת הנטיעה ועד לזיקוק" היא לא עושה ניסויים בבעלי חיים. על כל מוצר שנמכר בעולם דואגת החברה לנטוע עץ, תקנו יותר היא תיטע יותר... המבחר פשוט אדיר: כך תוכלו לבחור בין עיפרון על בסיס חמאת שיאה או שמן קיק או שמן שקדים או שמן קמליה או קמומיל, הרשימה עוד ארוכה, ואני מדברת כאן רק על עפרונות עיניים!

 

 

 

חנות איב רושה בשאנז אליזה

 

וכאן אני מסיימת את הפוסט עם אנחה. אני נאנחת על כך שהמותג לא נמכר בארץ, נאנחת על זה שאין עוד הרבה חברות שדואגות כ"כ לנו ולסביבתנו. אני נאנחת על זה שאף אחד עוד לא הוציא ספר איפור בכתב בריל בעברית. אני נאנחת על כך שבתי ספר לאיפור שמתפארים בכך שהם "תורמים לקהילה" פשוט שכחו חלק מן הקהילה, אני נאנחת על זה שחברות איפור שתמיד מחפשות איך להגדיל מכירות, שכחו להתייחס לאוכלוסיה שלמה, משל אנשים אלא לא היו קיימים. אני לא יודעת אם פוסט שלי בנושא יעזור, את האמת גם אני לא יודעת איך לעזור: אין שמץ של מושג איך מתחילים להסביר איך למרוח איילנר בלי לראות, או איך כותבים בכתב בריל. אבל בפעם הבאה שאני אסתכל על עצמי במראה (ואולי גם אתן) אני אחשוב עליהן, על אותן נשים שמעולם לא ראו את עצמן במראה, מי יודע אולי בסוף גם אמצא דרך לגרום להם להרגיש נשים וגם יפות? מי יודע אולי אתן תהיו אלא שתמצאנה את הפיתרון? מי יודע...

 

 
מאמרים נוספים...